אבחון הפרעת קשב
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אִבְחוּן הַפְרָעַת קֶשֶׁב הוא הליך אבחנה הבודק קיום הפרעת קשב והיפראקטיביות. את האבחון מבצע נוירולוג, פסיכיאטר או פסיכולוג, אשר הוא יכול להיעזר בחוות דעתם של אנשי מקצוע טיפוליים וחינוכיים נוספים.
המאפיין העיקרי של הפרעת קשב הוא דפוס מתמשך של הנמכה בקשב או היפראקטיביות-אימפולסיביות, אשר מפריע לתפקוד או להתפתחות של האדם[1][2][3]. מלבד קיומה של הפרעת קשב, האבחון גם בודק מה הם מאפייניה וחומרתה ומה עשויות להיות הדרכים היעילות להתמודד עמה. האבחון עשוי להעריך גם את קיומה של תחלואה נלווית מהסוגים השכיחים ללקות זו.