ג'פרסון דייוויס
פוליטיקאי אמריקאי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ג'פרסון פיניס דייוויס (באנגלית: Jefferson Finis Davis; 3 ביוני 1808 – 6 בדצמבר 1889) היה מנהיג מדינות הדרום (נשיא קונפדרציית המדינות של אמריקה – הקונפדרציה) במלחמת האזרחים האמריקנית בין השנים 1861–1865. קודם לכן היה איש צבא ופוליטיקאי שפעל במסגרת ארצות הברית. כחבר המפלגה הדמוקרטית, ייצג דייוויס את מיסיסיפי בסנאט ובבית הנבחרים של ארצות הברית בתקופה שקדמה להעברת נאמנותו אל הקונפדרציה. בין השנים 1853–1857 כיהן כמזכיר המלחמה של ארצות הברית בממשלו של הנשיא פרנקלין פירס.
ג'פרסון דייוויס ב-1859 | |||||||
לידה |
3 ביוני 1808 פיירוויו, קנטקי, ארצות הברית | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
6 בדצמבר 1889 (בגיל 81) ניו אורלינס, לואיזיאנה, ארצות הברית | ||||||
שם מלא | ג'פרסון פיניס דייוויס | ||||||
מדינה |
ארצות הברית ארצות הברית הקונפדרציה הקונפדרציה | ||||||
מקום קבורה | בית הקברות הוליווד, ריצ'מונד, וירג'יניה, ארצות הברית | ||||||
השכלה |
| ||||||
מפלגה | המפלגה הדמוקרטית | ||||||
דת | נצרות אפיסקופלית | ||||||
בת זוג |
שרה נוקס טיילור (1835) ורינה בנקס האוול (1845 עד מותו) | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
פרסים והוקרה | |||||||
Davis Guards Medal | |||||||
חתימה | |||||||
דייוויס נולד בכפר פיירוויו שבקנטקי לחוואי עשיר, כבן הזקונים מבין עשרה ילדים. הוא גדל במחוז וילקינסון שבמיסיסיפי וגם התגורר בלואיזיאנה. הוא למד בווסט פוינט, ולאחר מכן שירת בצבא ארצות הברית. הוא השתתף במלחמת ארצות הברית–מקסיקו (1848-1846) כקצין בדרגת קולונל ברגימנט מתנדבים. לפני מלחמת האזרחים ניהל מטע כותנה גדול במיסיסיפי ובבעלותו היו 113 עבדים. אף על פי שדייוויס הטיף נגד פרישת הדרום ב-1858,[1] הוא האמין שזכותן של המדינות לפרוש מהאיחוד. על אף יחסו הנוקשה למיעוטים באמריקה, לדייוויס היו קשרים בקהילה היהודית בדרום המדינה, והיה ידיד קרוב של חברי המפלגה הדמוקרטית היהודים יהודה פיליפ בנימין ודייוויד לוי יולי.[2]
היסטוריונים רבים מייחסים כמה מחולשותיה של הקונפדרציה למנהיגותו הקלוקלת של דייוויס. התעסקותו בפרטים, רתיעתו מהאצלת סמכויות, חוסר המשיכה הציבורית שלו, סכסוכים שהיו לו עם מושלי מדינות ועם גנרלים רבי עוצמה, העדפת ידידים ותיקים, חוסר היכולת להתמודד עם אנשים שלא הסכימו עמו, הזנחת הצרכים האזרחיים לטובת הצבאיים, והתעלמות מדעת הקהל - כל אלו פעלו נגדו.[3] ההיסטוריונים מסכימים שדייוויס היה יעיל פחות בהשוואה ליריבו מהצפון, הנשיא אברהם לינקולן, כמנהיג מדינה במלחמה. לאחר נפילתו בשבי ב-1865, הואשם דייוויס בבגידה ונכלא בפורט מונרו בהאמפטון שבוירג'יניה. הוא מעולם לא הועמד למשפט, ושוחרר לאחר שנתיים. דייוויס כתב ספר זיכרונות שכותרתו הייתה "עלייתה ונפילתה של ממשלת הקונפדרציה", שהושלם ב-1881. בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19 החל לעודד מהלכי פיוס, וביקש מאנשי הדרום להיות נאמנים לאיחוד. אנשי הקונפדרציה לשעבר הביעו הערכה לחלקו במלחמה, וראו בו פטריוט דרומי. הוא היה לגיבור של "המטרה האבודה" של הקונפדרציה בדרום שלאחר תקופת השיקום.