ג'. דונלד קמרון
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ג'יימס דונלד קמרון (באנגלית: James Donald Cameron, נודע יותר בשם J. Donald Cameron; 14 במאי 1833 – 30 באוגוסט 1918) היה פוליטיקאי אמריקאי מפנסילבניה, שכיהן כמזכיר המלחמה של ארצות הברית בממשלו של נשיא ארצות הברית יוליסס ס. גרנט, וכיהן במשך כמעט עשרים שנה כחבר הסנאט של ארצות הברית. במאי 1876 היה קמרון חלק מהארגון מחדש של הקבינט של הנשיא גרנט, כאשר מונה למזכיר המלחמה במקומו של אלפונזו טאפט, שכיהן בתפקיד לתקופה קצרה, ושאותו מינה גרנט לתפקיד התובע הכללי. טאפט החליף קודם לכן את מזכיר המלחמה הקודם, ויליאם בלקנאפ, שהתפטר מתפקידו והודח על ידי בית הנבחרים על רקע חשד לקבלת שוחד בפרשת תחנת הסחר של פורט סיל. במשפט שנוהל נגדו בסנאט הוא יצא זכאי. קמרון היה אחד משני הצמדים של אב ובן, שכיהנו שניהם כמזכירי המלחמה. אביו, סיימון קמרון, כיהן כמזכיר המלחמה בממשלו של אברהם לינקולן בראשית מלחמת האזרחים. הצמד השני היו מזכיר המלחמה שקדם לקמרון, אלפונזו טאפט ובנו ויליאם הווארד טאפט, שלימים כיהן גם הוא כמזכיר המלחמה ולאחר מכן כנשיא ארצות הברית וכנשיא בית המשפט העליון. במהלך תקופת כהונתו של קמרון כמזכיר המלחמה, התמודדה ארצות הברית עם מערכת בלק הילס, ועם הסכנה של פרישה שנייה של מדינות הדרום, לאחר מערכת הבחירות של 1876 השנויה במחלוקת, בה נבחר כנשיא רתרפורד הייז, ובה הגיע הסוף של תקופת השיקום. קמרון הוכיח את עצמו כאיש מנהל נמרץ, ומינויו כמזכיר המלחמה היה פתיחה לקריירה ארוכת השנים שלו בסנאט.
ג'. דונלד קמרון | |||||||
לידה |
14 במאי 1833 מידלטאון, מחוז דאופין, פנסילבניה, ארצות הברית | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
30 באוגוסט 1918 (בגיל 85) אחוזת קמרון, מחוז לנקסטר, פנסילבניה, ארצות הברית | ||||||
שם מלא | ג'יימס דונלד קמרון | ||||||
מדינה | ארצות הברית ארצות הברית | ||||||
מקום קבורה | בית הקברות האריסברג, פנסילבניה, ארצות הברית | ||||||
השכלה | אוניברסיטת פרינסטון | ||||||
מפלגה | המפלגה הרפובליקנית | ||||||
בן או בת זוג |
Elizabeth Cameron Mary McCormick | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
קמרון גדל והתחנך בהאריסברג, פנסילבניה. לאחר שסיים את לימודיו בפרינסטון קולג' הוא עבד בבנקאות ובענף הרכבות. במאי 1876 מינה אותו הנשיא גרנט כמזכיר המלחמה, תפקיד אותו מילא עד מרץ 1877. לאחר שעזב את הקבינט של גרנט, נבחר קמרון לסנאט ארצות הברית על ידי המועצה המחוקקת של פנסילבניה שהייתה בשליטתו של אביו. קמרון כיהן כסנאטור מטעם פנסילבניה עד 1879 וכיושב הראש של שתי וועדות חשובות של הסנאט. ב-1890 הוא תמך בהצעת חוק הבחירות הפדרלי, שכפה את מתן זכות הבחירה לאפרו-אמריקאים בדרום. לאחר סיום כהונתו בסנאט עבד קמרון במגוון של חברות תעשייתיות עד למותו ב-1918. קמרון היה אחרון חברי הקבינט של ממשל גרנט שנותר בחיים. הוא זכה להערצה על תמיכתו בזכויות השחורים. הקריירה בת שני העשורים שלו בסנאט הייתה ברובה חסרת אירועים חריגים, והוא נהג להצביע על פי הקו המפלגתי. ה"בוסיזם" בסנאט, שיושם על ידי קמרון, שניהל את המנגנון של המפלגה הרפובליקנית בפנסילבניה, רוסן באופן משמעותי עם העברתו של התיקון ה-17 לחוקת ארצות הברית במאי 1913 שחייב את בחירתם של הסנאטורים בבחירות ישירות על ידי קהל המצביעים.