הנדסת ייצור
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הנדסת ייצור (הנ"י) היא מכלול השיטות והטכנולוגיות אשר משמשות בתהליך ייצור מוצר. תפקידו של מהנדס הייצור הוא לייצר מוצר סופי העומד באיכות הנדרשת, תוך שימוש אופטימלי במשאבים (עלות וזמן). כמו כן, עליו לגלות גמישות לשינויים בתהליכי היצור העלולים להיגרם כתוצאה מקביעת סדר עדיפויות חדש על ידי ההנהלה, שינויים באילוצים הקשורים במעגל הייצור, תקלות ואירועים לא צפויים ועוד.
המתודות שבהן משתמשים בהנדסת ייצור כוללות שיטות אינטראקציה (פעולות גומלין) אדם-מכונה המיושמות בעזרת מחשב תכנון וייצור בעזרת מחשב (תיב"ם), בקרת איכות, בקרה דיגיטלית, סימולציות פירוק והרכבה, מערכות מידע מוכללות (ERP/MRP) ועוד.
המדד העיקרי אשר מנחה את מהנדס הייצור בעבודתו הוא הגדלת פריון העבודה, אשר בעזרתו יכול הוא לאמוד על יעילות תהליכים לטווח הקצר ולטווח הארוך. פריון העבודה מוגדר כיחס בין תפוקות הפירמה לתשומותיה והוא מצביע על תפקודה של הפירמה, מאחר שהמדדים הכמותיים הפיננסים הם נגזרות מפריון העבודה.
הגדלת הפריון מתאפשרת בשלוש דרכים:
- הגדלת התפוקות תוך שמירה על אותן תשומות - נעשה לרוב בתנאי "שוק בלתי רווי", שבו ניתן להגדיל את התפוקה.
- הקטנת התשומות ושמירה על התפוקה הקיימת - נעשה לרוב בתנאי "שוק רווי", שבו לא ניתן להגדיל את התפוקה.
- שתי הדרכים במקביל: הגדלת התפוקות בד-בבד עם הקטנת התשומות.
פריון עבודה מצביע כאמור על שיפור והתייעלות הפירמה. זאת, בשונה ממדד רווחיות פירמה. האחרונה, לאו דווקא מעידה על שיפור והתיעלות. קרי, עלול להיווצר מצב, שלאחר יישום שיפור שיטות פירמה עשויה להיות רווחית, אולם תופעה זאת איננה מעידה בהכרח על העלאת פריון העבודה. כאן, לרווח משמעות קצרת טווח בעוד, שפריון העבודה מצביע על השינויי ביעילות ואף מנבא במידת מה את ריווחיות הפירמה בטווח הארוך.