זכות הקניין
אחת מזכויות היסוד המוקנות לאדם זכותו להשתמש בנכס או למנוע מאנשים אחרים לעשות בו שימוש , או לפגוע בו / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
זכות הקניין היא זכותו של אדם להשתמש בנכס או למנוע מאנשים אחרים לעשות שימוש בנכס פיזי או רוחני או לפגוע בו.[1] הזכות, בהגדרה כלכלית, היא זו שהמחזיק בה יכול ליישם על השימושים המקובלים בחברה במקורות הנמצאים במחסור.[2] בכלכלה מוסדית, הזכויות מוגדרות כמוסדות ("כללי המשחק") המסדירים את מערכת היחסים בחברה במה שנוגע לשימוש בנכסים וזכויות אחרות והבעלות עליהם. התאוריה של זכויות הקניין מתארת את התמריצים של הפרטים ושל החברה במערכת הכלכלה המוסדית וכלכלת השוק. קיום זכויות קניין מוגדרות היטב ומערכת לאכיפתן הם תנאי חיוני לקיום שווקים לגורמי ייצור, נכסים, מוצרים ושירותים.[3]
זכות הקניין מוקנית לאדם בשתי דרכים: אדם יכול לקבל את זכות הקניין מידי בעליה הקודמים, או להיות הראשון שיוצר או משתמש במשאב שלא היה בו שימוש קודם לכן, וכך להפוך לבעל זכות הקניין במשאב. לזכות הקניין יש אופי משפטי מובהק, שכן הקביעה אם היא קיימת או אינה קיימת, מתייחסת לתיאור מדויק ככל הניתן של ההיסטוריה, כפי שמתחייב מהמערכת המשפטית.