ישראל במלחמת ששת הימים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מלחמת ששת הימים הייתה מלחמה שנערכה מ-5 ביוני עד ל-10 ביוני 1967, בין ישראל לבין כל המדינות הגובלות איתה: מצרים, ירדן, סוריה ולבנון, שנעזרו במדינות ערביות נוספות: עיראק, ערב הסעודית, לוב, סודאן, תוניסיה, מרוקו ואלג'יריה.
תאריך כניסה לעימות | 5 ביוני 1967 |
---|---|
תאריך סיום העימות | 10 ביוני 1967 |
ראש המדינה | זלמן שזר |
ראש המדינה בפועל | לוי אשכול |
מפקדים בולטים |
משה דיין - שר הביטחון יצחק רבין - רמטכ"ל חיים בר-לב עזר ויצמן דוד אלעזר עוזי נרקיס ישעיהו גביש ישראל טל מרדכי הוד שלמה אראל |
מפקדה ראשית | מטכ"ל |
נתוני המדינה | |
אוכלוסייה | 2,776,000[1] |
המלחמה החלה במכה מקדימה ישראלית על חיל האוויר המצרי, לאחר תקופת המתנה מתוחה, שבה נעשו ניסיונות להימנע מהמלחמה. במהלך המלחמה כבשה מדינת ישראל שטחים נרחבים בסיני, רצועת עזה, רמת הגולן, יהודה ושומרון ומזרח ירושלים. השטח הכולל שנכבש גדול פי שלושה מגודל שטחה של מדינת ישראל שלפני המלחמה.
המתיחות בטרם המלחמה, נוצרה כאשר מצרים ושותפותיה הערביות נקטו צעדים רבים שאיימו על ביטחונה וכלכלתה של ישראל. השלכות המלחמה בתחומי הפוליטיקה הפנימית של המדינות שהשתתפו בה, הגאוגרפיה המדינית והכלכלה האזורית ומהלך המלחמה הקרה הגלובלית היו מרחיקות לכת וממושכות.