ליברטריאניזם
תפיסה פוליטית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ליברטריאניזם או חֵרוּתָנוּת[1] היא פילוסופיה ותנועה פוליטית, שהתפתחה בארצות הברית במחצית השנייה של המאה ה-20,[2] וגורסת כי לאדם זכות קניין בגופו וברכושו והוא חופשי לעשות באלו כרצונו, כל עוד הוא לא פוגע בזכותם של אחרים לנהוג כך. הליברטריאניזם בארצות הברית רואה את עצמו כהמשכו של הליברליזם הקלאסי ולעיתים שמות אלו משמשים באופן מקביל.[3] ליברטריאנים תומכים בצמצום סמכויות הממשלה מאחר שהם סבורים שכוחה וסמכויותיה באים על חשבון כוחם וריבונותם של האזרחים להתאגד ולסחור כרצונם. בנוסף, קיים גם המונח ליברטריאניזם אזרחי, המהווה תמיכה בחירויות הפרט והאזרח ללא אג'נדה כלכלית. המונחים ליברליזם קלאסי וליברטריאניזם (ומחוץ לארצות הברית אף 'ליברליזם') מופיעים לרוב באופן שימוש שקול ובר החלפה.
ערך שניתן לשפר את מקורותיו | |
בקרב הליברטריאנים נימוקים שונים לעמדתם. חלקם מחזיקים בעמדה דאונטולוגית, על פיה יזימת אלימות היא בלתי-מוסרית מיסודה, בעוד אחרים מאמצים גישה תועלתנית, הטוענת כי חופש מוביל לשגשוג מרבי לכמות המקסימלית של האנשים. חלק מהליברטריאנים תומכים בממשל מינימלי, המפעיל מונופול על שירותים מסוימים, וחלקם תומכים בסיפוק כלל השירותים בשוק החופשי על בסיס זכות הקניין. הפעלת כוח נחשבת בעיניהם כמוצדקת, אם היא באה כתגובה לאלימות יזומה. ליברטריאנים, אף שיש ביניהם המעריכים מוסר של אחריות אישית וסולידריות מבחירה, מתנגדים בתוקף למדינת הרווחה, בנימוק שכפייה על אדם לעזור לאחר כנגד רצונו פסולה מבחינה מוסרית, מביאה לתוצאות שליליות ופוגעת במטרה שלשמה נועדה.