קלווין קולידג'
נשיאה ה-30 של ארצות הברית (1923–1929) / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ג'ון קָלְוִוין קוּלִידְג' הבן (באנגלית: .John Calvin Coolidge, Jr; 4 ביולי 1872 – 5 בינואר 1933) היה נשיאה ה-30 של ארצות הברית (1923–1929). קולידג' החל דרכו הציבורית בהיותו עורך דין רפובליקני מוורמונט, ועלה לגדולה בפוליטיקה של מדינת מסצ'וסטס, לפני שנבחר למושל המדינה. תגובתו לשביתת השוטרים בבוסטון ב-1919 הובילה לעליית התמיכה והמודעות הציבורית לו, והפכה אותו למנהיג ברמה הלאומית. מעט אחר כך, הוא נבחר להיות סגן הנשיא ה-29 (1921–1923) ומונה לנשיא לאחר מותו הפתאומי של הנשיא וורן הרדינג ב-1923. קולידג' נבחר לכהונה מלאה ב-1924, ונודע כשמרן שתמך בממשלה מצומצמת, וגם בתור איש של מילים מעטות ובעל שנינות אירונית.
ג'ון קלווין קולידג', 1919 | |||||||
לידה |
4 ביולי 1872 ארצות הברית פלימות' נוץ' (אנ'), ורמונט | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
5 בינואר 1933 (בגיל 60) ארצות הברית נורת'המפטון, מסצ'וסטס | ||||||
שם לידה | John Calvin | ||||||
מדינה | ארצות הברית | ||||||
מקום קבורה | בית הקברות פלימות' נוץ' (אנ'), ורמונט | ||||||
השכלה |
| ||||||
מפלגה | המפלגה הרפובליקנית | ||||||
בת זוג | גרייס קולידג' | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
חתימה | |||||||
לאורך ימיו של קולידג' בנשיאות עלה כוחם של ארגוני הפשיעה המאורגנת בארצות הברית בעיקר הודות למסחר הבלתי-חוקי במשקאות חריפים שנאסרו על פי התיקון ה-18 לחוקת ארצות הברית, שהחל את תקופת היובש. במהלך נשיאותו עלתה ההישענות הכלכלית הבינלאומית על ארצות הברית. קולידג' ניהל מדיניות חוץ אשר פעלה בעיקרה להביא הישגים ישירים לארצות הברית ולתרום ישירות לאינטרסים אמריקאים. לפי מדיניות זאת, סירב קולידג', כקודמו, להכניס את ארצות הברית לתוך חבר הלאומים שהוקם בתמיכת ממשל וילסון. המדיניות הפרו-עסקית שפרחה במהלך כהונתו בהמשך לכהונת קודמו המשיכה בתקופת יורשו, הרברט הובר, עד לפרוץ השפל הגדול. יתרה מכך, במהלך נשיאותו ידעה ארצות הברית את הפריחה הכלכלית הגדולה ביותר אי-פעם, עם צמיחה שנתית ממוצעת של 26.1% במדד דאו ג'ונס לשוק המניות[1], הנתון הגבוה ביותר מבין כל נשיאי ארצות הברית לדורותיהם בפער רב.
קולידג' החזיר את הביטחון במוסד הנשיאות לאחר פרשיות השחיתות בממשלו של הרדינג, ועזב את התפקיד אהוד במיוחד. בעיני רבים הוא סימן את תקוות מעמד הביניים. תקופת הפרישה שלו הייתה קצרה, והוא מת בגיל 60, בינואר 1933, פחות מחודשיים לפני שיורשו, הרברט הובר, עזב את תפקידו. אף על פי שהמוניטין שלו השתקם במהלך כהונתו של רונלד רייגן כנשיא, היסטוריונים עוד מתלבטים בנוגע לדירוג נשיאותו. תומכי הממשלה המצומצמת ומדיניות הלסה פר רואים אותו לחיוב, ואילו תומכי ממשל מרכזי חזק רואים אותו יותר לשלילה. שני הצדדים משבחים את תמיכתו בשוויון גזעי[2]. קולידג' היה אחד מהנשיאים היחידים בתולדות ארצות הברית שסך ההוצאות מהתקציב הפדרלי היה נמוך יותר כאשר יצא מהתפקיד מאשר כשנכנס אליו. בסך הכל, לאורך נשיאותו הטיל וטו על 50 חקיקות בקונגרס, רוב הפעמים היו אלו העברות תקציבים שלא הכיר בחשיבותם וראה אותם כהוצאות בזויות של האוצר הפדרלי.
בצעירותו לא הכיר קולידג' יהודים אם כי התיידד עם מספר יהודים שהיו פעילים ציבוריים במהלך חייו. כנשיא, הוא התעלם במידה רבה מפעילותה של הקהילה היהודית ולא לקח חלק בדיון הנוגע למדיניותו האנטישמית של התעשיין הנרי פורד. לאכזבתה הרבה של הקהילה היהודית האמריקאית, קולידג' חתם על חוק ג'ונסון-ריד, הצעת חוק בנוגע להגירה לארצות הברית אשר הגבילה את ההגירה היהודית מאירופה, אף על פי כן, קולידג', מבחינת דעותיו האישיות, תמך בהצהרת בלפור משנת 1917 ותמך בטענתו של העם היהודי לשייכות אל ארץ ישראל.