תחלואה נלווית להפרעת קשב
מושגים המתארים מצב בו קיים יותר ממקור אחד הגורם לתסמינים המדווחים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות מאופיינת בתחלואה נלווית משמעותית[1][2][3][4][5]. באופן כללי, "תחלואה נלווית" או "תחלואה כפולה" הם מושגים המתארים מצב בו קיים יותר ממקור אחד הגורם לתסמינים המדווחים. זהו מצב של מתאם אקראי, משום שאף על פי שהגורמים השונים מופיעים יחדיו באופן שכיח באוכלוסייה מסוימת אין קשר סיבתי ביניהם. תחלואה נלווית יכולה להקשות על האדם להתמודד הן עם הפרעת הקשב והן עם הגורמים הנוספים. מידת הפגיעה בתפקוד תלויה באופי ובחומרה של הגורמים השונים לקשיים ולאינטראקציה ביניהם.
נדיר שהפרעת קשב מופיעה לבדה, ללא תחלואה נלוות כלשהי[6] בהתאם לכך, חלק אינטגרלי מאבחון הפרעת קשב צריך לכלול התייחסות למצבים אילו, גם אם המאבחן לא תמיד יהיה בעמדה שתאפשר לו לאבחן אותם באופן מדויק[7]. אם עולה חשד שקיים מקור נוסף לקשיים יש להפנות את האדם לאנשי המקצוע המתאימים להמשך בירור וטיפול.
ישנן לקויות פסיכולוגיות והתפתחותיות מגוונות אשר באופן תדיר מתקיימות בכפיפה אחת לצד הפרעת קשב[7]. אנשים עם הפרעת קשב לעיתים קרובות סובלים גם מלקויי למידה, הפרעות שינה, דיכאון, חרדה, הפרעת מצב רוח, הפרעת התנהגות, הפרעות נוירולוגיות שונות ועוד[1][7]. התייחסות לתחלואה הנלווית להפרעת קשב במסגרת האבחון תקיפה בשני הכיוונים. כלומר, אם נמצא אצל אדם שלא אובחן כבעל הפרעת קשב אחד מהמצבים הידועים כבעלי נטייה להופיע באופן תדיר עם הפרעת זו, יש לבדוק את האפשרות לקיומה[7].