אפרים אלימלך אורבך
חוקר יהדות ישראלי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אפרים אלימלך אוּרְבַּךְ (Urbach; י' בסיוון תרע"ב, 26 במאי 1912 – כ' בתמוז תשנ"א, 2 ביולי 1991) היה פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים, הוגה דעות וחוקר בתחומי היהדות. עשרות הספרים ומאות המאמרים שכתב מקיפים את כל תחומי מדעי היהדות, למן ימי בית שני ועד לעת החדשה: חקר תולדות ההלכה מימי קדם ועד ימינו, עיון מעמיק בעולם המחשבה של חכמי המשנה, התלמוד והמדרש, מחקרים פורצי דרך בעולמם של חכמי ימי הביניים – בעלי התוספות, ענייני לשון ופיוט וחקר חכמי פולין במאות ה-19 וה-20. בנוסף לאלה, עסק בההדרת חיבורים מדרשיים מתוך כתבי-יד והתייחסות לכל מה שקדם לו בחכמת ישראל ובמחקר מדעי היהדות.
לידה |
26 במאי 1912 ולוצלאווק, האימפריה הרוסית |
---|---|
פטירה |
2 ביולי 1991 (בגיל 79) ירושלים, ישראל |
ענף מדעי | חקר התלמוד |
מקום מגורים | פולין, ישראל |
מקום קבורה | בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
תלמידי דוקטורט | דוד רוזנטל, אברהם גרוסמן, משה דוד הר, יוסף היינימן, משה עסיס |
פרסים והוקרה |
|
תרומות עיקריות | |
חוקר בתחומי היהדות, נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים | |
שימש נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. לצד העיסוק האקדמי-מחקרי, עסק כל השנים גם בענייני ציבור, בין אם בדיון בשאלות של חינוך וציונות ובין אם בחיווי דעה על בעיות השעה. חלק גדול מפועלו הציבורי היה במסגרת אגודת צדק-מדות-מוסר החל משנת 1969 ועד יום מותו ב-1991. הוא מצא במסגרת זו את הכלי לממש את עבודתו התאורטית בתחום הפילולוגיה לתחום המעשה היום יומי.