אבוא בחיל להתיצבה - Wikiwand
For faster navigation, this Iframe is preloading the Wikiwand page for אבוא בחיל להתיצבה.

אבוא בחיל להתיצבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אָבֹא בְחִיל לְהִתְיַצְּבָה (לעיתים: אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכֹל בָּשָׂר), הוא פיוט הלכתי מסוג "סדר", לשבת הגדול, שכתב רבי יוסף טוב עלם, המפרט את הלכות פסח, החל מבדיקת חמץ, דרך הגעלת כלים ואפיית המצות, ועד לליל הסדר. חלקו האחרון והידוע ביותר של הפיוט, הפותח חֲסַל סִדּוּר פֶּסַח, הועתק להגדה של פסח ונאמר גם בסיום ליל הסדר.
הפיוט הוא החלק השביעי בקרובה "אלהים בצעדך הכות פתרוס" לשבת הגדול הנהוגה בנוסח אשכנז המזרחי, והוא כולל שלשה חלקים: רשות, תוכן וסיום.

ככל הנראה, מקורו של ריט"ע בשילוב פיוט הלכתי כזה, מעין "אזהרות" לפסח, בתוך הקרובה לשבת הגדול, הוא הפיוט ההלכתי האנונימי "אדיר דר מתוחים" (ייתכן שמקורו איטלקי), שבאירופה היה משולב בתוך קרובתו של יניי "אוני פטרי רחמתיים" שנהגה בשבת הגדול (אף שהוא אינו חלק מקורי בה, ובקרובתו של יניי אין פיוטי הלכה). פיוט זה דומה בדברים רבים לפיוטו של ריט"ע, וכנראה שימש לו מודל לחיקוי, הן בעצם הרעין לשלב פיוט הלכתי כ"סדר" בקרובה לשבת הגדול, והן בתכניו.[1]
מהרי"ל כותב כי ישנה חובה לקיים בשבת הגדול את דרשת שבת הגדול כדי ללמד לציבור את הלכות הפסח המרובות, וכי הפיוט ההלכתי נועד מעיקרו לקיים חובה ציבורית זו.[2]

רשות לפיוט

הפיוט פותח בפיוט "רשות", בו מבקש הש"ץ רשות להתחיל לבאר את הלכות פסח. לרשות ששה בתים ובכל אחד ארבע שורות, כאשר האקרוסטיכון יוצר א"ב. כך לדוגמה הבית הראשון:

אָבֹא בְחִיל לְהִתְיַצְּבָה
בְּמַעֲמָד פְּנֵי תֵּבָה
גַשְתִּי לְרוׂמֵם וּלְשַגְּבָה
מֵרְשוּת דָגוּל מֵרְבָבָה

גוף הפיוט

גוף הפיוט מורכב מארבעים בתים בני ארבע שורות, כאשר האקרוסטיכון של הבתים יוצר בתחילה את הא"ב, ולאחר מכן את שם המחבר יוסף הקטן בר שמואל חזק.

הבתים מ-א' עד ת' עוסקים בהלכות ביעור חמץ והגעלת כלים ובאפיית המצות, והבתים החותמים את שם המחבר עוסקים בדיני ליל הסדר.

הבית הראשון לדוגמה:

אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכֹל בָּשָׂר
חוֹק לְעַמּוֹ מָסָר
וְהִזְהִירָם בִּכְתָב מוּסָר
לִבְדּוֹק חָמֵץ אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר

סגנון הפיוט ההלכתי ואופי ההלכה בו

מקורותיו ההלכתיים של ריט"ע הם בעיקר התלמוד הבבלי ובעל הלכות גדולות. ריט"ע מתנסח בצורה מדויקת, ומקפיד שלא לחזור על עצמו. מאידך, בחלק זה אין משקל כלל. פעמים רבות ההלכות מצוטטות מהמקורות כלשונן. בניגוד ל"אדיר דר מתוחים", המקצר עד מאוד בהלכות ליל הסדר, ועוסק בעיקר בענייני חמץ ומצה, ריט"ע דווקא מרחיב בתיאור הלכות הסדר, ומקדיש לכך קרוב לחצי מהפיוט.[1]

חסל סדור פסח

בסיום הפיוט ישנם שני בתים נוספים היוצרים שוב באקרוסטיכון את הסיומת "חזק":

חֲסַל סִדּוּר פֶּסַח כְּהִלְכָתוֹ
כְּכֹל מִשְפָּטוֹ וְחֻקּתוֹ
כַּאֲשֶר זָכִינוּ לְסַדֵּר אֹתוֹ
כֵּן נִזְכֶּה לַעֲשוֹתוֹ

זַך שוֹכֵן מְעוֹנָה
קוֹמֵם קְהַל (עֲדַת) מִי מָנָה
בְּקָרוֹב נַהֵל נִטְעֵי כַנָּה
פְּדוּיִם לְצִיּוֹן בְּרִנָּה

קטע זה הועתק מסוף הפיוט וצורף גם לסיום ליל הסדר תוך שינוי המשמעות. המשמעות המקורית הייתה בקשה שכאשר זכינו לסדר את הלכות הסדר במהלך הפיוט, כן נזכה לעשותו בליל הסדר הקרוב. כאשר אומרים אותו בליל הסדר עצמו, המשמעות היא שכאשר זכינו לסדר את ליל הסדר (ללא קרבן פסח), כן נזכה לעשות את ליל הסדר המלא, עם קרבן פסח.[3]

השפעה

הפיוט זכה למעמד של דעה הלכתית בעיני הפוסקים, ובעלי התוספות במסכת פסחים מצטטים אותו מספר פעמים ודנים בדבריו.[4] רבי שמואל מפלייזא, מבעלי התוספות, כתב פירוש על הפיוט; קיצור הפירוש נדפס באור זרוע בסוף הלכות פסח.

בשנת תשס"ה הוציא מכון ירושלים את הפיוט עם פירושו של ר"ש מפלייזא במהדורה מוערת ומוגהת על פי כתבי יד.

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 אברהם פרנקל, ‏"קדושתא לשבת הגדול לר' חננאל בר אמנון", קבץ על יד כו (תשס"ב), עמ' 14–16, באתר אוצר החכמה.
  2. ^ ספר מהרי"ל, ורשה תרל"ה, דף ג., באתר אוצר החכמה.
  3. ^ הרב יהודה ברנדס, לפרשת צו – שבת הגדול: זאת התורה, באתר בית מורשה.
  4. ^ למשל, "ולה"ר יוסף טוב עלם שכתב בסדרו 'קימעא לשתות מים יכנס, אם חולה הוא או איסטניס, ואי בעי משתיא חמרא משום אונס, לומר בחמישי הלל הגדול ישתנס' תימה...", תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ז, עמוד ב', תוס' ד"ה רביעי.
{{bottomLinkPreText}} {{bottomLinkText}}
אבוא בחיל להתיצבה
Listen to this article