אגרונומיה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אגרונומיה (מיוונית: אגרו – קרקע, נומוס – חוק)[1] היא תורת החקלאות. באמצעותה מתבצע יישום של מדע וטכנולוגיה מתחומי הביולוגיה, הכימיה, הכלכלה, האקולוגיה, מדעי הצמח, מדעי הקרקע, מדעי המים, הדברה, גנטיקה ועוד, וזאת על מנת לשפר ולנהל את גידולי המזון העיקריים בעולם.[2]
האגרונומיה נעזרת במדעים רבים אחרים כגון הפיזיקה, המיקרוביולוגיה, הזואולוגיה, הבוטניקה ועוד.[1]
גידולים אגרונומיים הם הבסיס של מערכות ייצור המזון והסיבים בעולם כגון: חיטה, אורז, תירס, סויה, שעועית, סלק סוכר, קנולה וכותנה.[2]
אגרונומיה נוקטת בגישה הוליסטית לחקלאות, עם אגרונומים המתמחים במדעי היבול והקרקע, כמו גם באקולוגיה. הם בוחנים את תכונות הקרקע והאינטראקציה שלה עם הגידולים, קובעים דרישות תזונתיות ושיטות יישום, חוקרים גידול ופיתוח יבולים, מעריכים את ההשפעה של גורמים סביבתיים, מעצבים אסטרטגיות להדברת מזיקים ושואפים לגידול יבולים יעיל ורווחי תוך מתן עדיפות לשימור הסביבה.[3]