אדי ג'ייקובסון - Wikiwand
For faster navigation, this Iframe is preloading the Wikiwand page for אדי ג'ייקובסון.

אדי ג'ייקובסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אדי ג'ייקובסון
אין תמונה חופשית
לידה 17 ביוני 1891 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 באוקטובר 1955 (בגיל 64)
קנזס סיטי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע איש עסקים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אדוארד "אדי" ג'ייקובסוןאנגלית: Edward "Eddie" Jacobson;‏ 17 ביוני 189125 באוקטובר 1955) היה יהודי אמריקאי, חברו לנשק ושותפו לעסקים של נשיא ארצות הברית הארי טרומן, טרם כניסתו של טרומן לפוליטיקה. בתקופת נשיאותו פעל בהצלחה להשפיע על טרומן להכיר במדינת ישראל מיד עם הקמתה.

ביוגרפיה

אדוארד ג'ייקובסון נולד למשפחה יהודית בעיר ניו יורק בשנת 1891. הוריו שרה ודוד ג'ייקובסון היו מהגרים דלי אמצעים שהגיעו מליטא. אביו היה סנדלר. שם המשפחה ג'ייקובסון, בגרסתו העברית הוא יעקובסון ובחלק מן המקורות בעברית נוהגים להשתמש לגביו בשם זה. המשפחה התגוררה ברובע לואר איסט סייד שהיה אז שכונת פועלים ענייה.

בשנת 1893 עברה המשפחה לקנזס והתיישבה בעיירה קטנה, ובשנת 1905 עברה המשפחה להתגורר בעיר קנזס סיטי שבמדינת מיזורי. באותה שנה פגש אדי ג'ייקובסון בן ה-14 לראשונה את הארי טרומן, שהיה אז בן 21, כאשר שניהם עבדו בעבודות שונות בעיר. ג'ייקובסון עבד בחנות בגדים, וטרומן כפקיד במשרדים שונים.

בשנת 1917, כאשר ארצות הברית הכריזה מלחמה על הקיסרות הגרמנית והצטרפה למחנה מדינות ההסכמה, התגייס ג'ייקובסון לצבא ארצות הברית, והשניים נפגשו שוב כשג'ייקובסון עבר אימוני טירונות בבסיס באוקלהומה. על טרומן, שהיה קצין, הוטל לנהל את הקנטינה בבסיס, ועל ג'ייקובסון, שהיה חייל פשוט, הוטל להיות המפעיל של הקנטינה ("שקמיסט" בעגה הצה"לית). מאז נמשכה ידידותם לאורך השנים.

טרומן התקדם בשירות הצבאי, נשלח לצרפת, שם פיקד בהצטיינות על סוללת תותחים והגיע לדרגת קפטן (סרן). ג'ייקובסון המשיך בשירות כחייל פשוט. בתום המלחמה חזרו שניהם למיזורי ופתחו במשותף חנות לבגדי גברים. על אף הצלחה התחלתית קצרה, החנות פשטה רגל במהלך המשבר הכלכלי שלאחר המלחמה ה-Post–World War I recession. למרות זאת ג'ייקובסון וטרומן נותרו חברים קרובים. טרומן פנה לפעילות ציבורית משפטית ומפלגתית. בתחילה כשופט, בהמשך כסנאטור, לאחר מכן כסגן נשיא ולבסוף כנשיא ארצות הברית. ג'ייקובסון הפך לסוכן נוסע שמכר את מרכולתו במקומות שונים. מאחר שלא היה כבול למקום עבודה מסוים יכול היה מעת לעת לבקר את ידידו טרומן בבית הלבן, בעת שטרומן כיהן כסגן נשיא וכנשיא.

בתו של ג'ייקובסון העידה לימים שאביה לא ביקש להפיק כל תועלת מידידותו עם המדינאי הבכיר. המפנה בגישתו זאת, כשהחליט לנצל את חברותו עם טרומן, היה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, כאשר נתבררו ממדי שואת העם היהודי. הוא פנה לטרומן מספר פעמים בתכיפות בבקשת עזרה מהנשיא לעם היהודי.

פגישת ויצמן עם טרומן

לאחר שמחלקת המדינה, שחששה מפגיעה באינטרסים של ארצות הברית במזרח התיכון, החלה לפעול להקפאת תוכנית החלוקה ולכינון משטר נאמנות של האו"ם בארץ ישראל, פעלו גורמים ציוניים למצוא דרכים להשפיע נשיא ארצות הברית, הארי טרומן. משנסיונות ישירים להפגש עם הנשיא טרומן לא צלחו, פנו אל ג'ייקובסון מנהיגי הציונים בארצות הברית, שידעו על ידידותו של ג'ייקובסון עם הנשיא, וביקשו שיפעיל את השפעתו על הנשיא לטובת תמיכה בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. פרנק גולדמן, נשיא בני-ברית, פנה אל ג'ייקובסון שלא היה ידוע כציוני, פרט על הרגש היהודי שלו ושטח בפניו את בקשתו כי ינצל את קשריו עם טרומן למען עמו וישפיע עליו להיפגש עם חיים ויצמן. פנייתו של גולדמן אל ג'ייקובסון הייתה בשיחה טלפונית לילית לביתו של ג'ייקובסון בקנזס סיטי. גולדמן ביקש ממנו לטוס מיד לוושינגטון הבירה ולהיפגש עם הנשיא. ג'ייקובסון נעתר, טס ב-13 במרץ 1948 לבירה והתייצב בפני טרומן. בטרם היכנסו לחדרו של הנשיא אמר לו מזכירו האישי של הנשיא שהוא מקווה כי אינו מתכוון לדבר עם הנשיא על בעיית היהודים. טרומן קיבל אותו בלבביות וג'ייקובסון, חרף אזהרת המזכיר, העלה את נושא החלטת החלוקה ואת תוכנית הנאמנות. טרומן הסביר לו את עמדתו והדגיש כי אינו מוכן להיפגש עם איש בנושא זה. ג'ייקובסון המשיך להפציר בטרומן שיסכים להיפגש עם ויצמן. טרומן גילה סימני רוגז.

כשעמד ג'ייקובסון לעזוב את החדר, הוא הבחין בפסלון שהיה בחדר, של הנשיא השביעי של ארצות הברית, אנדרו ג'קסון, רוכב על סוסו. ג'ייקובסון השתהה לרגע, ואז אמר לנשיא כי כשם שג'קסון הוא גיבורו של טרומן, כן גם לו יש גיבור, והוא חיים ויצמן. הוא הוסיף כי ויצמן הוא איש זקן וחולה שעשה דרך ארוכה כדי להיפגש עמו כדי להשמיע בפניו את דברו של עמו. אז ניגש טרומן אל ג'ייקובסון, טפח על כתפו ואמר לו: "ממזר שכמוך, ניצחת!" (You son of a bitch! You win!).[1] עם זאת דרש טרומן שדבר פגישתו עם ויצמן לא ייוודע לאיש, וביקש שוויצמן ייכנס לבית הלבן בשער אחורי.

את שיחתו עם ג'ייקובסון תיאר טרומן לימים בספר זכרונותיו:

"ידידי משכבר הימים אדי ג'ייקובסון ביקר אצלי בבית הלבן, והפציר בי שאקבל את ד"ר ויצמן בכל ההקדם שאפשר. אדי, שהיה חברי בימים הקשים של מלחמת העולם הראשונה, לא היה ציוני מעודו. בכל שנות שבתי בוושינגטון לא ביקש ממני דבר לעצמו. הוא בן האמונה היהודית, ולבו נסער מחמת סבל העם היהודי ...... תמיד שמחתי לראותו. לא זו בלבד שהייתה לנו שותפות נרחבת כל כך בעבר, אלא שתמיד התייחסתי אליו בידידות חמה ביותר. קשה למצוא ידיד נאמן יותר. אדי אמר כי ברצונו לשוחח עמי על ארץ-ישראל. אמרתי לו כי מעדיף אני שלא יעשה זאת, וכי אניח לדבר להתנהל על פי דרכו באו"ם. אינני סבור כי בכל שלושים שנות ידידותנו הוחלפו פעם מלים חריפות בין אדי לביני, ואני הצטערתי על שאדי העלה את הנושא הזה. אדי נבוך במקצת, אך הוסיף לדבר ...... אמרתי לו כי אני מכבד את ד"ר ויצמן, אך אם אקבלנו, יגרום הדבר רק לתוספת פירושים מסולפים. אדי הניף ידו לעבר העתק קטן של פסל של אנדריו ג'קסון שעמד במשרדי "הן הוא גיבורך כל ימיך - אמר - מן הסתם קראת כל ספר על אנדריו ג'קסון שיצא לאור. זכורני, כי בתקופה שהיינו שותפים בחנות, היית קורא תמיד ספרים וקונטרסים, ורבים מהם התייחסו לג'קסון. את הפסל הזה הצבת לפני בנין בית-המשפט המחוזי של מחוז ג'קסון בקנזאס-סיטי בעת שבנית אותו". לא ידעתי מה הוא מתכוון, אך הוא המשיך: "מעולם לא נפגשתי עם האיש שהוא גיבורי כל ימי", אמר. "אבל למדתי את עברו, כשם שלמדת אתה את עברו של ג'קסון. הוא היהודי הגדול ביותר שקם מעולם. אתה עצמך אמרת לי, שהוא מדינאי גדול ואיש מחונן מאד. על ד"ר חיים ויצמן אני מדבר. הוא איש זקן ואדם חולה מאד. הוא נסע אלפי קילומטרים, כדי להתראות עמך. והנה אתה דוחה את הפגישה עמו. אין זה לפי דרכך" משהלך אדי, נתתי הוראות להביא את ד"ר ויצמן לבית הלבן בכל ההקדם שאפשר."

הארי ס. טרומן "שנות מסה ותוחלת" הוצאת עינות 1955. כרך שני עמ' 165, 166.

ויצמן הגיע ב-18 במרץ 1948 לפגישה המובטחת עם הנשיא טרומן. המפגש עלה יפה. ויצמן הצליח להרשים את הנשיא וטרומן הפך לתומך בתוכנית החלוקה, זאת בניגוד לעמדת אנשי מחלקת המדינה ובעיקר מזכיר המדינה ג'ורג' מרשל. טרומן ידע כי תמיכתו העקבית בתוכנית החלוקה והעימות המתמשך עם מחלקת המדינה עלולים לעלות לו בכישלון בבחירות לנשיאות ארצות הברית שעמדו להיערך בחודש נובמבר 1948, אך לא חזר בו מעמדתו זו.

בישיבת מועצת הביטחון של האו"ם, שהתקיימה לאחר פגישת שני האישים, דיברו נציגי ארצות הברית בעד תוכנית החלוקה. מיד לאחר הכרזת העצמאות הכירה ארצות הברית במדינת ישראל שזה אך נוסדה. המנדט הבריטי הסתיים בחצות שבין 14 במאי ל-15 במאי 1948, והנשיא טרומן יכול היה להכיר במדינה רק לאחר חצות הלילה, לפי שעון ישראל – וכך הכיר הנשיא במדינת ישראל 11 דקות לאחר שהוקמה. לאחר ההכרה בישראל העניק הנשיא טרומן את העט בה חתם על מסמכי ההכרה כשי לאדי ג'ייקובסון.

אחרית ימיו

לאחר שהחליט לא להתמודד בבחירות לנשיאות שנערכו בשנת 1952, פרש הנשיא טרומן מכהונתו בשנת 1953, וחזר להתגורר בביתו באינדפנדנס מיזורי. מכיוון שלא היה אדם אמיד טרומן התקיים מקצבה דלה שהיה זכאי לה הודות לשירותו הצבאי. על רקע זה חוקק הקנגרס חוק שיאפשר מתן פנסיה לנשיא בתום כהונתו. בכוונתו של אדי ג'ייקובסון היה אז לבקר שנית בישראל ביחד עם טרומן. תוכניתו לא יצאה אל הפועל מאחר שהלך לעולמו לאחר התקף לב בשנת 1955. הוא נטמן בבית הקברות בעיר קנזס סיטי. הותיר אחריו את רעייתו, בלומה, ושתי בנות.

לקריאה נוספת

  • זאב שרף, "שלושה ימים". הוצאת עם עובד, 1959. עמ' 186–190.
  • אליהו אילת, "מבעד לערפל הימים: פרקי זכרונות". הוצאת יד יצחק בן צבי, 1989 בעמ' 94.
  • יוסי מלמן דניאל רביב, "שותפים לדבר מעשה: בתוככי הברית הישראלית־אמריקנית". ספרית מעריב,1994. עמ' 29–33.

הערות שוליים

{{bottomLinkPreText}} {{bottomLinkText}}
אדי ג'ייקובסון
Listen to this article