אולימפיאדת מלבורן (1956) - Wikiwand
For faster navigation, this Iframe is preloading the Wikiwand page for אולימפיאדת מלבורן (1956).

אולימפיאדת מלבורן (1956)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משחקי האולימפיאדה ה-XVI
עיר מארחת מלבורן, אוסטרליה
מדינות משתתפות 67
ספורטאים משתתפים 3,314
(2,938 גברים, 376 נשים)
תחרויות 145 תחרויות ב-17 ענפים
טקס הפתיחה 22 בנובמבר 1956
טקס הנעילה 8 בדצמבר 1956
נפתח רשמית על ידי דוכס אדינבורו
השביע את המשתתפים ג'ון לאנדי
הדליק את הלפיד האולימפי רון קלארק
האצטדיון הראשי אצטדיון הקריקט של מלבורן

אולימפיאדת מלבורן (1956) היא האולימפיאדה ה-16 בעת החדשה. היא נמשכה 16 ימים, מ-22 בנובמבר עד ה-8 בדצמבר 1956. השתתפו בתחרויות 3,314 ספורטאים מ-67 מדינות. היו אלה המשחקים הראשונים שלא נערכו בצפון אמריקה או באירופה והמשחקים הראשונים בחצי הכדור הדרומי. זו גם הייתה האולימפיאדה היחידה שבה תחרויות נערכו בשתי מדינות, תחרויות רכיבת הסוסים נערכו ביוני, בשוודיה.

המכרז האולימפי

בישיבה ה-43 של הוועד האולימפי הבינלאומי, שנערכה ברומא בתאריך 28 באפריל 1949, נבחרה מלבורן והועדפה על פני מקסיקו סיטי, בואנוס איירס, מונטריאול ו-6 ערים נוספות מארצות הברית.

תוצאות מכרז המשחקים האולימפיים 1956[1]
עיר מדינה סיבוב 1 סיבוב 2 סיבוב 3 סיבוב 4
מלבורן אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה 14 18 19 21
בואנוס איירס ארגנטינהארגנטינה  ארגנטינה 9 12 13 20
לוס אנג'לס ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית 5 4 5
דטרויט ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית 2 4 4
מקסיקו סיטי מקסיקו (1934-1968)מקסיקו (1934-1968) מקסיקו 9 3
שיקגו ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית 1
מיניאפוליס ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית 1
פילדלפיה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית 1
סן פרנסיסקו ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית 0
מונטריאול קנדה (1921-1957)קנדה (1921-1957) קנדה 0

רקע

המשחקים נערכו בעת תקופה מתוחה מבחינה מדינית בעולם: המלחמה הקרה הייתה בשיאה והמעצמות ראו בניצחון הספורטאים הוכחה לכך כי צורת השלטון שלהן עדיפה. מרד אנטי קומוניסטי דוכא בהונגריה, ובמחאה על דיכוי המרד החרימו את המשחקים ספרד, הולנד ושווייץ. מלחמת סיני הקטינה משמעותית את נבחרת ישראל[2] ומצרים לא השתתפה כלל. עקב מעורבות בריטניה וצרפת במשבר בחצי האי סיני, גם עיראק ולבנון החרימו את המשחקים. סין (העממית) החרימה את המשחקים בגלל השתתפותה של סין הלאומנית. בגלל משברים ומתיחויות אלו, ירד משמעותית מספר המשתתפים (מ-4,925 בשנת 1952 ל-3,342 בשנת 1956). מנגד, ספורטאים מגרמניה המערבית ומגרמניה המזרחית התחרו לראשונה במשלחת אחת, המשלחת הכלל-גרמנית.

חששות רבים שררו בוועד האולימפי הבינלאומי טרם המשחקים: נראה היה כי מלבורן מתקשה להכין את המתקנים בזמן למשחקים. סכסוכים פנימיים ומחסור בתקציבים עיכבו את ההכנות. בשלב מסוים, הציע ראש הוועד האולימפי הבינלאומי דאז, אייברי בראנדייג', שרומא, שהתכוננה למשחקים האולימפיים בשנת 1960 תארח את המשחקים, כיוון שהייתה בשלבי הכנה מתקדמים יותר. בנוסף, קיום המשחקים בחצי הכדור הדרומי יצר מספר בעיות: עלויות גבוהות עקב המרחק הגדול פגעו במספר משלחות שתקציבן היה מוגבל. הזזת המשחקים לתקופה בה הם נערכו (נובמבר, סוף החורף בחצי הכדור הדרומי), שינתה את מחזורי האימון של הספורטאים מחצי הכדור הצפוני, הנוהגים לצאת לפגרה עם תחילת החורף.

עם תחילת המשחקים פגו כל החששות והמשחקים יצאו לדרך ללא אירועים משמעותיים. המשחקים אף כונו "המשחקים הידידותיים".

המשחקים

מרוץ הלפיד

כנהוג, הודלקה האש בעזרת קרני השמש באצטדיון באולימפיה, ומשם הועברה על ידי 350 רצים במסלול שאורכו 350 קילומטרים עד לאתונה. משם הוטס הלפיד, (בתוך פנס כורים, שהתקבל במתנה מהוועד האולמפי הסובייטי) לדרווין ומשם הוטס עד לקיירנס בצפון מזרח אוסטרליה. משם החל הלפיד מועבר על ידי 2,746 רצים, שרצו מייל אחד כל אחד. סה"כ הכל עבר הלפיד 20,000 קילומטרים, מתוכם 4,768 קילומטרים בריצה.

טקס הפתיחה

המשחקים נפתחו בטקס רב רושם בנוכחותו של פיליפ, דוכס אדינבורו, שגם הכריז על פתיחת המשחקים. חמשת אלפים יוני דואר שוחררו, ו-21 מטחי כבוד נורו.

תחרויות הסוסים

עקב חוגי ההסגר הקיימים באוסטרליה, סירבה ממשלת אוסטרליה להתיר את הכנסת הסוסים לתחרויות. היות שכך, עמדו בפני הוועד האולימפי שתי ברירות: להשתמש בסוסים אוסטרלים או לערוך את תחרויות הסוסים מחוץ לאוסטרליה. הוחלט כי תחרויות הסוסים ייערכו בסטוקהולם. תחרויות אלו נערכו ביוני, טרם פתיחת המשחקים עצמם. הלפיד האולימפי הודלק באולימפיה, הוטס למאלמו ומשם הועבר על ידי 100 פרשים, במסלול שאורכו 1000 קילומטרים לסטוקהולם. מצריים, שווייץ וספרד, שלא השתתפו במשחקים עצמם, נטלו חלק בתחרויות הסוסים. לאחר תום התחרויות הוחלט כי בעתיד לא יפוצלו המשחקים.[3]

משחק הדמים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משחק ה"דם במים"

בעקבות המרד בהונגריה שרר במשחקים האולימפיים מתח רב, בין הספורטאים של משלחת הונגריה לבין אלו של ברית מהמועצות. המתח בא לידי ביטוי בטורניר הכדורמים במשחק חצי הגמר בין שתי הנבחרות. המשחק היה אלים מאוד והוחלפו בו בעיטות ומהלומות. הכוכב ההונגרי ארווין זאדור שהבקיע שני שערים, נאלץ לעזוב את הבריכה בדקות האחרונות של המשחק כשנבחרתו כבר הובילה 0:4 לאחר שקיבל אגרוף בפניו מוולנטין פרוקופייב. על מנת למנוע התפרצות מהומות הופסק המשחק כשנותרה דקה לסיום, והמשטרה נכנסה לזירה על מנת לפנות את הקהל. תמונותיו של זאדור השותת דם התפרסמו בעיתונות העולמית והובילו לכינוי ה"דם במים", אף על פי שהדיווחים כאילו המים בבריכה האדימו מדם הם ככל הנראה הגזמה.

טבלת מדליות

עשרת המדינות שגרפו את מרב המדליות:

מקום מדינה זהב כסף ארד סה"כ
1 ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות 37 29 32 98
2 ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 32 25 17 74
3 אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה (מארחת) 13 8 14 35
4 הונגריה (1949-1957)הונגריה (1949-1957) הונגריה 9 10 7 26
5 איטליהאיטליה איטליה 8 8 9 25
6 שוודיהשוודיה שוודיה 8 5 6 19
7
המשלחת הכלל-גרמנית
6 13 7 26
8 בריטניהבריטניה בריטניה 6 7 11 24
9 רומניה (1965-1989)רומניה (1965-1989) רומניה 5 3 5 13
10 יפןיפן יפן 4 10 5 19

מזרח גרמניה ומערב גרמניה יוצגו במשלחת משותפת. משלחת זו ייצגה אותן גם במשחקי 1960 ו-1964.

תוצאות בולטות

אתלטיקה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אתלטיקה באולימפיאדת מלבורן (1956)

אתלטיות

אתלטים

הוקי שדה

  • נבחרת הודו (הודוהודו), בהוקי שדה זכתה בתואר האולימפי בפעם השישית ברציפות.

התעמלות

מתעמלות

מתעמלים

כדורמים

העימות בין ברית המועצות (ברית המועצותברית המועצות) להונגריה (הונגריה (1949-1957)הונגריה (1949-1957)) קיבל גם ביטוי ספורטיבי, במפגש טעון בין נבחרות הכדורמים שלהן בשלב בית הגמר, שזכה לכינוי "משחק הדם במים".

כדורסל

סיף

דקר

  • קרלו פאווזי (איטליהאיטליה  איטליה), זכה בשתי מדליות זהב, בתחרות האישית ובתחרות הקבוצתית.

חרב

  • רודולף קארפטי (הונגריה (1949-1957)הונגריה (1949-1957) הונגריה), זכה בשתי מדליות זהב, בתחרות האישית ובתחרות הקבוצתית.

קאנו/קיאק

קאנו

  • לאון רוטמן יהודי (רומניה (1965-1989)רומניה (1965-1989) רומניה), זכה בשתי מדליות זהב בתחרות ל-1,000 מטר ול-10,000 מטר.

קיאק

קפיצה למים

בתחרויות הקפיצה למים זכתה הנבחרת האמריקנית (ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית) ב-9 מתוך 12 המדליות האפשריות.

  • פט מקורמיק (ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית), זכתה פעם נוספת בשתי מדליות זהב והגנה על תאריה.

שחייה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שחייה באולימפיאדת מלבורן (1956)

בתחרויות השחייה שלטה נבחרת אוסטרליה (אוסטרליהאוסטרליה), שזכתה ב-8 מתוך 13 מדליות זהב אפשריות, 6 מהזכיות היו תוך קביעת שיא עולם.

שחייניות

  • דון פרייזר (אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה), זכתה ב-3 מדליות מהן 2 זהב במשחה היוקרתי ל-100 מטר חופשי בשיא עולם חדש ובמשחה שליחות 4x100 מטר חופשי בשיא עולם חדש
  • לוריין קראפ (אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה), זכתה ב-3 מדליות מהן 2 זהב במשחה ל-400 מטר חופשי לפני פרייזר ובמשחה השליחות.

שחיינים

  • מוריי רוז (אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה), זכה ב-3 מדליות זהב, במשחים ל-400 ול-1500 מטר חופשי (בראשון קבע שיא עולם חדש), ובמשחה שליחים 4x200 מטר חופשי, בשיא עולם חדש.
  • ג'ון הנריקס (אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה), זכה בשתי מדליות זהב, במשחה היוקרתי ל-100 מטר חופשי בשיא עולם חדש ובמשחה השליחים

המנון חדש

לקראת המשחקים בחר הוועד האולימפי המנון חדש, שנכתב ממילות שיריו של המשורר היווני פינדאר:

אשרי האיש שלתהילה נבחר
שזר הניצחון - עתרת תלתליו
והוא ניצב לפני המון מריע
מנת חלקו היא - עונג עילאי
זה פרס יחיד על ניצחונו כי רב
הרשו למוזות להכתיר לו כתר
הו, שירו שיר אלמוות לתהילה
הדר הניצחון הכוח והיופי
תהילת העלם האלוף.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ "Past Olympic host city election results". GamesBids. אורכב מ-המקור ב-2011-03-17. בדיקה אחרונה ב-17 במרץ 2011. 
  2. ^ למעשה, המלחמה נסתיימה טרם תחילת המשחקים, אך הספורטאים יצאו זמן רב לפני, כיוון שנסעו בדרך הים
  3. ^ למעט מקצה אחד בתחרויות החתירה של המשחקים בשנת 1920 שנערך במימי הולנד, לא פוצלו המשחקים טרם 1956


{{bottomLinkPreText}} {{bottomLinkText}}
אולימפיאדת מלבורן (1956)
Listen to this article