אחריות שילוחית ואחריות מעביד
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ככלל, אחריות בדיני נזיקין מוטלת על פלוני, רק בגין מעשיו שלו. אחריות זו היא אחריות אישית. אחריות שילוחית, לעומת זאת, היא האחריות המוטלת על פלוני לפצות את אלמוני, בגין נזק שנגרם לאלמוני על ידי גורם שלישי. לדוגמה: שמעון מבקש מראובן לסור לביתו של לוי, ולמסור ללוי חפץ כבד. ראובן עושה זאת, אך בשל התרשלותו, החפץ נופל, פוגע בלוי, ומסב לו נזק. לכאורה, זכות התביעה בנזיקין עומדת ללוי כנגד ראובן בלבד, שהרי ראובן הוא שהזיק ללוי במישרין, אלא שבאמצעות דוקטרינת האחריות השילוחית, יוכל לוי לתבוע בנזיקין את שמעון, שולחו של ראובן.
אחריות מעביד היא מקרה ספציפי, השכיח ביותר מבין סוגי האחריות השילוחית. פקודת הנזיקין קובעת הוראות מפורשות ביחסי עובד – מעביד, ושולח - שלוח (סעיפים 13, 14 לפקודת הנזיקין- בהתאמה). סעיף 15 לפקודת הנזיקין אינו דן באחריות שילוחית, אלא באחריות למעשי הזולת. סעיף זה, פוטר בעל חוזה מאחריות בנזיקין למעשי הזולת, למעט חמישה חריגים, בהם קמה אחריות. חריגים אלו מתייחסים בעיקר למקרים של התרשלות בעל החוזה בבחירת הקבלן, או לחלופין מקרים בהם ידע בעל החוזה על פגם בחוזה, או בהתנהלות הצד השני לחוזה, ולא פעל למניעת הנזק. ביתר המקרים, חל כאמור, העיקרון המקובל לפיו אין אדם אחראי לעוולות זולתו.