אלכימיה
חקר החומרים בטבע משולב בדת ומיסטיקה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אלכימיה (מערבית: الخيمياء, "אל-כימיאא") היא תחום של חקר החומרים בטבע, שהתפתח החל משלהי העת העתיקה (המאה ה-5) ולאורך ימי הביניים. בראייה מודרנית, ניתן לראות באלכימיה שילוב של כימיה, פיזיקה, רפואה, מיסטיקה ודת. האלכימיה הושפעה רבות מתאוריית ארבעת היסודות שפותחה במסגרת הפילוסופיה היוונית. התאוריות האלכימיות השונות הניחו קיומם של מספר יסודות מצומצם שיכולים לעבור טרנספורמציות שונות. האלכימאים הבחינו שלחומרים שונים (אלכוהול למשל) ישנה השפעה על הפיזיולוגיה האנושית. בעקבות זאת רובם הניחו שבחומרים השונים כמוסים כוחות נסתרים, לעיתים כוחות מאגיים, ושמו להם למטרה לגלות כוחות אלו. בחלוף השנים התפתח מתוך האלכימיה מדע הכימיה המודרני, והמחקר האלכימי הצטמצם במידה רבה מאוד.
בנוסף לניסיון לגלות את סגולותיהם הכמוסות של החומרים השונים, שאפה האלכימיה להשיג שתי מטרות עיקריות:
- מציאת הדרך להפיכת מתכות פשוטות וזולות למתכות אצילות ויקרות כמו זהב וכסף.
- מציאת תרופה אוניברסלית, שתרפא כל מחלה ותאפשר חיי נצח.
אלכימאים רבים האמינו בקיומה של אבן החכמים, חומר מופלא שיכול לסייע להשגת מטרות אלו.
בעבר רווחה ההשקפה שאלכימיה היא פעילות קדם מדעית, בעיקר בגלל רכיביה המיסטיים, אולם כתיבה היסטורית עכשווית נוטה לדחות טענה זו ולהחשיבה כפעילות מדעית. זאת משום שעל אף שהתאוריות האלכימיות היו שגויות (כמו רוב התאוריות המדעיות בעבר, וסביר להניח שחלק מהתאוריות המדעיות העכשוויות), האלכימיה, הן ברמה התאורטית והן ברמה הפרקטית, סיפקה מסגרת שיטתית ואפקטיבית לסיווג תופעות כימיות, ולשליטה עליהן, ובכך אינה שונה מכל מדע אחר.[1]
עדויות ראשונות לשימוש אלכימאי בחומר נמצאו במצרים העתיקה. הכהנים במצרים עסקו בחניטת גופות, דרך יעילה לשמר גופות כמומיות ובעוד מספר תחומים שייחשבו, לימים, כאלכימיים. אלכימיה הייתה נפוצה מאוד במזרח הרחוק ובמצרים בעת העתיקה. הערבים שילבו את הידע ההלניסטי והסיני ופיתחו תאוריות ושיטות עבודה באלכימיה – כאמור, מקור המונח הוא ערבי. בימי הביניים חדרה האלכימיה הערבית לאירופה שם נרדפו האלכימאים על ידי הכנסייה שתפסה אותם כמכשפים, אך האצולה חיפתה עליהם מתוך תקווה שכשיצליחו האלכימאים ליצור זהב, יתעשרו המחפים עליהם. במאה השבע עשרה נדחקה האלכימיה לטובת תאוריית הפלוגיסטון, שהוחלפה בהמשך על ידי תאוריית החמצן של אנטואן לבואזיה.