אמנת אמסטרדם
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אמנת אמסטרדם (Treaty of Amsterdam או בשמה הרשמי Treaty of Amsterdam Amending the Treaty on European Union, the Treaties Establishing the European Communities and Certain Related Acts ) נחתמה ב-2 באוקטובר 1997 בעיר אמסטרדם ומכאן שמה, כניסתה לתוקף ב-1 במאי 1999. האמנה נועדה לנסח רפורמות חדשות כחלק מתהליך ההכללה הצפוי של מדינות מזרח אירופה לאיחוד האירופי[1].
האמנה נמנית עם שורת האמנות וההסכמים שנוסחו כחלק מהליך האינטגרציה האירופית שהובילה לכינון האיחוד האירופי. אמנת אמסטרדם מהווה תיקון לאמנת מאסטריכט משנת 1991, שהייתה הראשונה בניסוח אמנת האיחוד האירופי (The Treaty of the European Union), והייתה לתיקון לאמנת הנציבות האירופית (EC)[2] . האמנה הניחה יסודות חשובים לאלה שיגיעו אחריה, כאשר היא שמה דגש על לקונות משפטיות וסעיפים כפולים. יחד עם זאת, היו רבים שהביעו תסכול ממעט ההישגים שהושגו בפועל מהאמנה[3] . בדומה לאמנות קודמות, מחולקת האמנה לארבעה נושאים עיקריים: חירות; ביטחון וצדק, האיחוד והאזרחים, מדיניות חוץ וביטחון, שינויים מוסדיים[4] .
אמנת אמסטרדם מציגה שורת רפורמות, הכוללת את הטמעת אמנת שנגן (Schengen), עיגון ערכי היסוד של האיחוד, והעברת רבים מנושאי הנדבך השלישי באמנת מאסטריכט אל הנדבך הראשון. ניסוח האמנה נבע מההצטרפות הצפויה של רבות ממדינות מזרח אירופה לאיחוד האירופי, ולכן נתבקשו שינויים במבנה המוסדי-פוליטי[5]. הרחבת תחומי האחריות שהוצגו באמנה נגעו לתחומים הכוללים בריאות ציבורית ותאגידי מיסוי ומשקל משמעותי ניתן לנושא מדיניות ביטחון פנים וחוץ, לאור המלחמה בשטחה של יוגוסלביה-לשעבר. נושא חשוב נוסף שהוכרע באמנה זו הוא הענקת כוח נוסף לפרלמנט האירופי[3].