אפקט נרנסט
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אפקט נרנסט (במקור: Nernst effect או Nernst–Ettingshausen effect על שם ולטר נרנסט ואלברט ון אטינגשאוזן) הוא אפקט תרמו-מגנטי שנצפה כאשר מוליך נתון תחת השפעת שדה מגנטי וגרדיאנט טמפרטורה המאונכים זה לזה. בסיטואציה כזו, שדה חשמלי יושרה במאונך לשניהם. מאז שהתגלה נצפו וריאציות רבות של אפקט נרנסט, והוא למעשה חלק ממשפחה גדולה של אפקטים תרמו-מגנטיים. ניתן לחלק את האפקטים התרמו-מגנטיים לשלוש קבוצות עיקריות[1]:
1. אפקטיים רוחביים בשדה רוחבי- גרדיאנט הטמפרטורה, השדה המגנטי והשדה החשמלי כולם אנכיים זה לזה.
2. אפקטים אורכיים בשדה רוחבי- גרדיאנט הטמפרטורה והשדה החשמלי מקבילים אחד לשני אך מאונכים לשדה המגנטי.
3. אפקטים אורכיים בשדה אורכי- גרדיאנט הטמפרטורה, השדה החשמלי והשדה המגנטי מקבילים.
ניתן לכמת את התופעה בעזרת קבוע נרנסט שמוגדר באופן הבא:
כאשר רכיבי השדה המגנטי בציר z והחשמלי בציר y בהתאמה, ו- הנגזרת של הטמפרטורה לפי הקורדינאטה x.
לדוגמה, עבור גרמניום בעל התנגדות של בטמפרטורת החדר, תחת השפעת שדה מגנטי של וגרדיאנט טפמרטורה של ניתן למדוד שדה חשמלי של .
ניתן לשייך את אפקט נרנסט לקבוצת תופעות שנקראת "אפקטיים גלווניים ותרמו-מגנטיים רוחביים" וכוללת את ארבעה אפקטים שונים, כל אחד בעל מקדם אופייני אחר: מקדם הול, מקדם אטינגשאוזן, מקדם נרנסט-אטינגשאוזן ומקדם ריג'י לדוק.
התופעה התגלתה בשנת 1886.