אר נובו
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אר נובו (בצרפתית: Art Nouveau, "האמנות החדשה") היא תנועה אמנותית בינלאומית שרווחה באירופה המערבית ואמריקה הצפונית בשנים 1890–1910 בתקופת הבל אפוק.
המאפיינים של הסגנון הם קווים ארוכים מפותלים או גליים בדומה לפונקציה סינוסואידית. האלמנטים הקישוטיים שלה מקורם בעולם הצומח והחי (בעיקר חרקים) ובגוף האשה. מובילי הסגנון ביקשו להשתחרר מהסגנון הקישוטי של המאה ה-19 שהיה בעיקרו חיקוי ואימוץ סגנונות היסטוריים וליצור אמנות חדשה - אר נובו.[1][2]