אשדוד
עיר בישראל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אַשְׁדּוֹד היא העיר הגדולה במחוז הדרום והשביעית בגודלה במדינת ישראל. נוסדה ב-1956 והוכרזה כעיר ב-1968. העיר שוכנת לחופו של הים התיכון במישור החוף הדרומי, מדרום ליבנה, מצפון לאשקלון וממערב לגן יבנה, בקצה הדרומי של מטרופולין גוש דן. בשטחה זורם נחל לכיש.
מחלף עד הלום, כיכר עין השמש, כיכר המפרשים, מצודת אשדוד ים, מרכז תרבות מונארט / מוזיאון אשדוד לאמנות, פסטיבל מדרחוב רוגוזין, פארק אשדוד-ים | |||||||||||||||||||||||||
מדינה | ישראל ישראל | ||||||||||||||||||||||||
מחוז | הדרום | ||||||||||||||||||||||||
מעמד מוניציפלי | עירייה | ||||||||||||||||||||||||
ראש העירייה | ד"ר יחיאל לסרי | ||||||||||||||||||||||||
גובה ממוצע[1] | 23 מטר | ||||||||||||||||||||||||
תאריך ייסוד | 1956 | ||||||||||||||||||||||||
סוג יישוב | עיר 200,000–499,999 תושבים | ||||||||||||||||||||||||
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף ינואר 2024 (אומדן)[1] | |||||||||||||||||||||||||
- אוכלוסייה | 227,222 תושבים | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג אוכלוסייה ארצי[2] | 7 | ||||||||||||||||||||||||
- שינוי בגודל האוכלוסייה | 0.2% בשנה | ||||||||||||||||||||||||
- מאזן מפוני חרבות ברזל[3] | 0.65 אלפי תושבים | ||||||||||||||||||||||||
- צפיפות אוכלוסייה | 4,830 תושבים לקמ"ר | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג צפיפות ארצי[2] | 39 | ||||||||||||||||||||||||
תחום שיפוט[4] | 47,040 דונם | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג ארצי[2] | 51 | ||||||||||||||||||||||||
tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0; | |||||||||||||||||||||||||
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[5] |
5 מתוך 10 | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג ארצי[2] | 148 | ||||||||||||||||||||||||
מדד ג'יני לשנת 2019[4] |
0.4143 | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג ארצי[2] | 101 | ||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
|
פרופיל אשדוד נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס | ||||||||||||||||||||||||
www.ashdod.muni.il |
אשדוד היא אחת הערים העתיקות בארץ ישראל, ומיושבת כ-3,700 שנים, בין היתר כאחת מחמש ערי פלשתים החשובות ששכנו באזור. שמה נשמר מאוחר יותר גם בשם העיירה הערבית איסדוּד. בראשית ימיה התהוותה כמרכז מסחר ימי פעיל, עם נמליה המזוהים בתל מור ובאשדוד ים, ובעת המודרנית הפכה לעיר נמל בזכות אחד מסמליה המובהקים – נמל אשדוד, הגדול בנמלי ישראל. יחד עם הנמל פועלות בעיר תשתיות לאומיות נוספות, אשר הופכות אותה למרכז תעשייתי חשוב.
מאז הקמתה, אשדוד קולטת עלייה יהודית נרחבת מרחבי העולם, ואחוז העולים החדשים בה הוא מהגבוהים בישראל. העולים יצרו בעיר אינטגרציה חברתית, מבלי לאבד את הזהות המיוחדת של הקהילות מהן באו. אשדוד היא גם אחת הערים היחידות בישראל שנוסדו בתכנון מוקדם, מה שתרם רבות להתפתחותה לאחת הערים הגדולות במדינה.
ראש עיריית אשדוד, החל מ-2008, הוא ד"ר יחיאל לסרי. העיר חברה בארגון פורום ה-15.
ערים עתיקות
אשדוד העתיקה
כשלושה קילומטרים מדרום מזרח לעיר נמצא הגן הלאומי, תל אשדוד, ובו שרידי העיר העתיקה. אשדוד ותושביה ("אשדודים") מוזכרים 18 פעמים בתנ"ך,[6] וכן גם בספרים החיצוניים ובברית החדשה. שמה אוזכר גם כעיר מסחר בתעודות אוגריתיות, מצריות ואשוריות, ובתיעודים נוספים בתקופות מאוחרות יותר.
ההתיישבות באזור אשדוד החלה בתקופה הפלאוליתית, ובמהלך כל שלוש תקופות האבן המה האזור מפעילות אנושית. במאה ה-17 לפנה"ס נזכרת אשדוד לראשונה כעיר כנענית מבוצרת. במאה ה-12 לפנה"ס התנחלו בה הפלשתים; העיר גדלה והתפשטה מחוץ לגבולות האקרופוליס, והפכה לאחת מחמש הערים החשובות ביותר לפלשתים, אשר התנהלו כערי מדינה. לאשדוד היה נמל תחת חסותה כבר מאמצע תקופת הברונזה המאוחרת בשפך נחל לכיש, לפי חפירות ארכאולוגיות שבוצעו בתל מור.
עם התנחלות שבטי ישראל בארץ כנען העיר נכללה בנחלת שבט יהודה, אך לא קיים תיעוד שמעיד על כיבושה. בספר יהושע נזכר כי נותרו בה ענקים. במהלך תקופת השופטים, בקרב אבן העזר, שהיה במסגרת מלחמות הפלשתים בשבטי ישראל, הביסו הפלשתים את השבטים ולקחו עמם שלל את ארון הברית אל מקדש האל דגון שבאשדוד.[7] תיאור זה עשוי להעיד שבשנים אלה הייתה אשדוד עיר המדינה הראשית של הפלשתים.[8]
במחצית המאה ה-10 לפנה"ס נחרבה העיר יחד עם היישוב הפלשתי בתל מור. חוקרים משערים כי נחרבה במסע הפלישה של פרעה סיאמון, או על ידי דוד המלך באחת ממלחמותיו בפלשתים. בסוף המאה היא שוקמה, עם חידוש ההתיישבות הפלשתית באזור. ב-770 לפנה"ס בקירוב נכבשה על ידי עוזיהו מלך יהודה, כפי שמתואר בספר דברי הימים:
"וַיֵּצֵא, וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים, וַיִּפְרֹץ אֶת-חוֹמַת גַּת וְאֵת חוֹמַת יַבְנֵה, וְאֵת חוֹמַת אַשְׁדּוֹד; וַיִּבְנֶה עָרִים, בְּאַשְׁדּוֹד וּבַפְּלִשְׁתִּים".
עשרות שנים לאחר מכן נכבשה העיר על ידי אשור. ב-712 לפנה"ס, לאחר שתי מרידות של אשדוד, החריב אותה והגלה את תושביה מלך אשור, סרגון השני.[9] עם ההיחלשות האשורית באזור במאה ה-7 לפנה"ס, צר פרעה פסמתיך הראשון על אשדוד והחריב את חלקה,[10] וב-604 לפנה"ס כבש אותה נבוכדנצר מלך בבל. ב-539 לפנה"ס היא שוקמה על ידי הפרסים, ועם שיבת ציון התקיים בה יישוב יהודי קטן בשטח פחוות יהודה.[11] העיר נכבשה בעת מסע המלחמה של אלכסנדר מוקדון, ולאחר מכן בין 312-315 לפנה"ס על ידי תלמי הראשון ואנטיגונוס במסגרת מלחמות הדיאדוכים.[12]
במהלך התקופה ההלניסטית בארץ ישראל השתנה שמה והיא נקראה אָזוֹטוֹס מֵסוֹגֵיוֹס (ביוונית: Άζωτος Μεσόγειος; בעברית: "אשדוד של היבשה"). העיר שגשגה תחת השלטון ההלניסטי, עד למרד החשמונאים. ב-147 לפנה"ס כבש אותה יונתן הוופסי ושרף את מקדש דגון.[13] בראשית התקופה הרומית נכבשה אשדוד על ידי פומפיוס, ושמה השתנה לאזוטוס היפינוֹס (בעברית: "אשדוד של הפרשים"). היא נותקה מממלכת החשמונאים, ותושביה היהודים גורשו. העיר ניתנה במתנה להורדוס על ידי אוגוסטוס קיסר ב-32 לפנה"ס, וזה הורישה לאחותו שלומית. בימי הגאוגרף היווני סטראבון (64~ לפנה"ס – 24 לספירה) נחשבה אשדוד כחלק מפיניקיה.[14] עד המאה ה-4 התרחבה בהדרגה אשדוד ים הממוקמת כ-5 קילומטרים מערבית לה, ומרכז הכובד עבר אליה מאשדוד, שחשיבותה דעכה.
אשדוד ים
- ערך מורחב – אשדוד ים
אשדוד-ים הייתה עיר נמל עתיקה ששרידיה ממוקמים באתר ארכאולוגי גדול בחופה הדרומי של אשדוד המודרנית. השרידים מעידים כי העיר התהוותה לראשונה בתקופת הברזל. בין העיר לאשדוד היה קיים קשר של עיר יבשתית ועיר הנמל שלה במשך מאות שנים, בדומה לקשרים בין יבנה ויבנה-ים.[15]
שמה מוזכר לראשונה בלוח חמר בכתב יתדות שנכתב ב-722 לפנה"ס על ידי סרגון השני, ובו ציין כי בעת מסעו לארץ ישראל הוא ביצר את הערים הפלשתיות אשדוד וגת וכן גם את העיר אָסדוּדימוּ ("אשדוד-ים"). מאותה עת ועד לתקופה הביזנטית לא קיים תיעוד היסטורי למתרחש באשדוד-ים, ייתכן בשל שיוכה המנהלי לעיר האם אשדוד. במאה ה-4 עקפה בגודלה את אשדוד היבשתית והייתה לעיר מסחר אשר כונתה ביוונית אָזוֹטוֹס פאראליוֹס (ביוונית: Άζωτος παράλιος, בעברית: "אשדוד שעל החוף"). במפת מידבא מופיע תרשים של העיר ובו היא מופיעה עם מזח, בתים ומבני ציבור, בהם כנסייה.
במהלך המאה ה-7, עם הכיבוש הערבי של ארץ ישראל מידי הביזנטים, נבנתה על ידי הח'ליף עבד אל-מלכ מצודה גדולה בין שרידי העיר אשר כונתה בערבית קָלעת אל-מינָא (בעברית: "מבצר הנמל").[16] זו הוקמה במטרה להגן על החוף מפני פלישת אוניות האימפריה הביזנטית. ב-1033 נפגעה המצודה ברעידת אדמה. ב-1099, עם סיום מסע הצלב הראשון והקמת ממלכת ירושלים, יושבה מחדש על ידי צלבנים, בוצרה ונקראה קָסטֶלוּם בֵּרוּאַר (בעברית: "מבצר בֵּרוּאַר"). המצודה ננטשה סופית ב-1260 עם כיבוש הממלוכים את ארץ ישראל, ושרידיה נשמרו עד היום.
שרידי אשדוד-ים קבורים תחת חול ונחפרים לסירוגין החל משנות ה-60. מ-2013 מתקיימות עונות חפירה באתר על ידי חוקרים וארכאולוגים מהארץ ומהעולם. בינואר 2014 נפתחו לציבור שתי אחוזות קבר השייכות לבית הקברות של העיר מהמאה ה-4 עד המאה ה-6, בהן נקברו בני המעמד הגבוה מהתקופות הרומית והביזנטית.[17] בנובמבר 2017, החפירות באתר חשפו רצפת פסיפס שנוצרה ב-539, והייתה חלק מכנסייה גאורגית-יוונית שפעלה בעיר במהלך התקופה הביזנטית.[18]
יישוב ערבי
- ערך מורחב – איסדוד
עם סיום הכיבוש הערבי של ארץ ישראל באמצע המאה ה-7, התהווה בתל אשדוד וסביבותיו כפר ערבי בשם איסְדוּד.[דרוש מקור] הכפר המשיך להתקיים גם במהלך התקופה הצלבנית.[דרוש מקור] ב-1596 תועד הכפר עם אוכלוסייה של 413 נפשות.[19] מיקומו על דרך הים הביא לעלייה בחשיבותו בתקופה העות'מאנית, אז התפתח לעיירה, ובה חאן. נמל קטן שהיה סמוך לעיירה שימש את הבריטים במהלך מלחמת העולם הראשונה, והובאו אליה פועלים רבים ממצרים.[20] במהלך המנדט הבריטי ועד 1948 האוכלוסייה צמחה והגיעה לכ-5,000 נפש, שהתפרנסו מחקלאות ומסחר, והיישוב שימש מרכז לכפרים בסביבה. אחד מהם, בשטח שיפוטה של אשדוד כיום, היה הכפר ערב סוכריר של השבט הבדואי אבו סווירה, על גדותיו של נחל לכיש (שנקרא אז בערבית "ואדי סוכריר").
ב-15 במאי 1948, לאחר סיום המנדט וההכרזה על הקמת מדינת ישראל, פלשו אליה כוחות חיל המשלוח המצרי, כאשר אחת ממטרותיהם הראשונות הייתה לכבוש את העמדות הישראליות שבאזור איסדוד. ב-22 במאי נפלו העמדות לידי הגדוד השישי של הצבא המצרי, שנבלם בגשר עד הלום. מנקודה זו ואילך, הייתה העיירה ממוקמת על קו החזית שבין הכוחות המצריים והישראליים. צה"ל קיבל פקודה לכבוש בחזרה את מג'דל ואיסדוד.
כולנו עייפים. המצרים נמצאים כרגע באשדוד אך מחר הם עלולים לנוע לתל אביב אם לא נעצור בעדם. על אף העייפות ולמען המשפחות שלנו, נצא גם הלילה.
ב-3, ב-9 וב-10 ביוני הותקפה איסדוד בשלושה גלים מרכזיים על ידי צה"ל. למחרת הגל האחרון נכנסה לתוקפה ההפוגה הראשונה, אשר במהלכה גמאל עבד אל נאצר, אשר שירת כקצין בצבא המצרי במהלך המלחמה (ולימים הפך לנשיא מצרים), הוצב באיסדוד לשם מעקב אחר הפעילות הישראלית באזור. בין שתי ההפוגות תקפו הכוחות הישראליים את הכניסות לעיירה וניסו לכבוש את העמדות בחזרה מידי המצרים.
עם סיום ההפוגה השנייה, במהלך מבצע יואב, כותרה איסדוד, וב-18 באוקטובר הופגזה מהאוויר ומהים על ידי צה"ל. הכוחות המצריים נסוגו דרומה לאורך החוף ואיתם הרוב המכריע של התושבים הערביים. ב-28 באוקטובר נכנס צה"ל לאיסדוד. ביישוב נותרו כ-300 תושבים שהניפו דגלים לבנים, אך הם גורשו לרצועת עזה זמן קצר לאחר מכן.[21]
- רועי צאן ליד איסדוד, ציור של דייוויד רוברטס, 1839
- איסדוד ממבט אווירי בשנות ה-30 של המאה ה-20
- שרידי העיירה הערבית איסדוד
לאחר הקמת המדינה
בן-גוריון: היש סיכוי שתקום עיר? |
---|
|
הנחיות יסוד לתכנון העיר, 1952-1956 |
---|
אשדוד ים מטרתה לשרת מגמות כלל ארציות, ולא כפי המקרה הרגיל שהעיר משתלבת בחיים האזוריים בלבד. העיר מבוססת על נמל עמוק מים שישרת את החצי הדרומי של המדינה, ועל תעשייה כבדה הצמודה בדרך כלל לנמלים, כך שזו חייבת להיות עיר תעשייתית מובהקת. |
שנתיים וחצי בחושך |
---|
|
שנות החמישים והשישים
בשנים הראשונות להקמת המדינה, נשלחו קבוצות של מודדים ומתכננים לאזור סוכריר כדי לבחון אתר להקמת תחנת כוח ונמל חדשים בדרום המדינה. ב-1954 שלח ראש הממשלה דוד בן-גוריון מכתב למיליונר עובד בן עמי, ראש עיריית נתניה וממקימיה, ובו כתב: ”עשה בשביל הדרום כפי שעשית בשביל הצפון”, בהתייחסו להקמת עיר נמל חדשה בדרום הארץ. בעקבות קריאה זו בן עמי סיפר: ”לקחתי את הג'יפ ונסעתי לאורך החוף עד שהגעתי לחולות אשדוד. היום היה יפה, השמש זרחה והחול נצץ. טיפסתי לגבעת יונה ואמרתי לעצמי: אם ממשלת ישראל תקים פה נמל, אני אקים את העיר”. כשבא בן-גוריון לשר האוצר לוי אשכול עם ההצעה, אשכול טען כי אין בידיו את המימון הדרוש להקמת הנמל, אך ”אם בן עמי יצליח לגייס 30 מיליון דולר, התוכנית תוכל לצאת אל הפועל”.
בן עמי חבר למיליונר היהודי-אמריקאי פיליפ קלוצניק, שכיהן כנשיא ארגון בני ברית, ואלו הצליחו בעסקה סיבובית להבטיח מימון להקמת הנמל על ידי הבנק העולמי. בשנים הראשונות להקמת המדינה, ישראל הייתה זקוקה לאדמות חקלאיות, ולכן נשללה האפשרות להשתמש באדמות אלה לבניית העיר. כתוצאה מכך, הוחלט לנצל את שטחי החולות שלחוף הים התיכון, בסמוך לתחנת הכוח ולנמל העתידיים, ובהם להקים את העיר החדשה. ב-1 במאי 1956 נתן אשכול אישור לתוכנית הקמת העיר אשדוד, וב-15 במאי חתם על ההסכם עם בן עמי וקלוצניק.[27] לקראת סוף אותה השנה הוקמה חברת אשדוד בע"מ – חברת בת של קבוצת בוני ערים בע"מ – על ידי בן עמי וקלוצניק. בתמורה למימון הנמל קיבלה חברת אשדוד הבטחה לשטח של כ-42 אלף דונם, כ-32 ק"מ בקו אווירי מתל אביב, והוטלה עליה האחריות לתכנון העיר ובנייתה.[28]
ב-25 בנובמבר 1956 הגיעו למקום המתיישבים הראשונים – 22 משפחות עולים ממרוקו, אשר התגוררו במעברה. בתחילת 1957 הצטרפו אליהם קבוצות עולים ממצרים ורומניה, והיישוב החדש שנקרא אז "אשדוד ים" מנה 370 נפש. ביולי 1957 הוענק הזיכיון לחברת אשדוד להקים את העיר. בעקבות ביקורת ציבורית חריפה נגד העסקה בין המדינה לחברה, הוכללו בזיכיון רק חלק מהשטחים שהוקצו לה במקור.[29]
ב-1958, למרות קשיים כלכליים, החלה תחנת הכוח לפעול עם שתי יחידות של 50 מגה-ואט, ונקראה לימים תחנת הכוח אשכול. עובדי התחנה התגוררו ביישובי הסביבה, ובראשית שנות ה-60 הוקם למענם באשדוד שיכון עובדי חברת החשמל, אחת משכונות הקבע הראשונות של העיר (כיום, ברובע א'). ב-1959 פורקה מעברת אשדוד ים. ביולי 1960 מונתה על ידי משרד הפנים המועצה המקומית הראשונה של העיר, בראשות דב גור.
- עובד בן עמי על רקע תוכנית העיר של אשדוד, 1960
- אשדוד – עיר צומחת מחולות, 1957
- אשדוד, צריף 'קליפורניה', 1959
- נחום גולדמן (ראשון מימין) ומשה קול (שני מימין) מבקרים באשדוד, 1958
- אשדוד 1960, עוברים לשיכון
באפריל 1961 החלה הקמתו של נמל אשדוד. הנמל נחנך בנובמבר 1963, ושנתיים לאחר מכן, ב-1965, הוא הופעל לראשונה לפריקה ולטעינה עם בואה של האונייה השוודית "וינגאלגד". ב-1963 נחנך גם בית משפט השלום בעיר. בינואר 1965 נחתם חוזה בין חברת אשדוד לבין מרכז קופת החולים הכללית לגבי הקמת בית חולים בן 500 מיטות על שטח 250 דונם באשדוד, אך בית חולים זה לא הוקם.
ב-1 בפברואר 1968 קיבלה אשדוד מעמד של עיר, וב-14 בפברואר, ט"ו בשבט ה'תשכ"ח, נערך בעיר טקס חגיגי לציון המאורע.[30] באותו חודש נחנך גם הגשר מעל נחל לכיש שחיבר בין העיר לנמל (גשר שהיה בשעתו הארוך ביותר בישראל), הוקם בית הספר אורט ימי אשדוד ונחנך מרכז קליטה בית קנדה. באותה שנה הורחבה העיר והועברו אליה 6,000 דונם ממועצה אזורית חבל יבנה.[31] ב-1969 החלו לפעול באזור התעשייה מפעלי הטקסטיל "רוגוזין" אשר הועברו מארצות הברית על ידי התעשיין היהודי ישראל רוגוזין, במטרה לספק תעסוקה לתושבי העיר.[32]
שנות השבעים והשמונים
מראשית שנות ה-70 ואילך, עם התרחבות העיר, אופי התכנון המקדים לרבעים התבלט. כל רובע בעיר החל משמש כיחידה עצמאית הכוללת מרכז מסחרי, מתנ"ס, בית ספר תיכון, בתי ספר יסודיים, גנים ציבוריים, תחנה לבריאות המשפחה וקופת חולים. ברבעים המזרחיים (רובע ו', רובע ח'), נבנו בריכות שחייה עירוניות. גלי העלייה בשנים אלו שינו את מעמדה של אשדוד מעיירת פיתוח לעיר מתועשת עם אוכלוסייה שגדלה בקצב מהיר. באותו הזמן, הועסקו באשדוד ערבים רבים בעיר, ועם התגברות החשש מפיגועי טרור במיוחד לאחר מלחמת יום הכיפורים ב-1973, מועצת העירייה הקימה בה משמר אזרחי חמוש שנהג לערוך סיורים במוסדות העירוניים ובבתי הספר ובגנים. משרדי המשמר מוקמו בדרום רחוב הראשונים ברובע א'.[33]1
ב-1969 הוקמה ברובע ג' ישיבת גרודנא, וסביבה שכונה דתית גדולה שנקראה קריית פוניבז'. ב-1970 הגיע לשכונה זו הרבי מפיטסבורג, ואיתו קהילה נכבדת של עולים חרדים מארצות הברית. היה זה הגרעין לשכונות דתיות חדשות, שקמו מאוחר יותר סביב שכונה זו. ב-1972 הוכנסו לעיר הרמזורים הראשונים ונחנכה תחנת מגן דוד אדום. בקיץ של אותה שנה הגיעו לרובע ג' עולים רבים מגאורגיה. מאוחר יותר, כל העולים שלא היו מוכנים להתחייב על שמירת שבת ודת, המשיכו ועברו לרבעים חדשים (ד', ה', ו' וי"א). ב-1974 נחנך הכביש המהיר לתל אביב יחד עם מחלף אשדוד, אשר קיצרו את זמן ההגעה למרכז הארץ באופן ניכר.
בקידוחי נפט בעיר בסוף שנות ה-70 הופק נפט לתקופה קצרה מקידוחי "אשדוד 2" ו"אשדוד 5",[34][35] ובאתר נתגלה גם גז טבעי שלא הופק.[36]
ב-1982 נפתח לציבור מוזיאון ראשון בעיר. במרץ 1984 אירע פיגוע טרור ראשון בעיר מאז הקמתה – שלושה מתושבי העיר נרצחו בהתפוצצות של רימון יד באוטובוס קו 9, שעשה דרכו מהשוק הפתוח בחוף הים.[37][38]
שנות התשעים
מ-1990 החלה אשדוד להתפתח בתאוצה, בעיקר דרומה ומזרחה, לכיוון גשר עד הלום, ואוכלוסייה גדולה של עולים מברית המועצות לשעבר התיישבה בעיר (בעיקר ברבעים ט', י' וי"ג).
במהלך שנים אלו החל להיבנות המרכז העירוני הראשי (המע"ר) ברובע הקריה ("הסיטי"), ובו משרדי הממשלה, בית העירייה החדש, תחנת האוטובוסים המרכזית, היכל הספורט העירוני וקריית התרבות. מתחמי מסחר וקניונים גדולים נפתחו, ואזורי התעשייה של העיר התרחבו משמעותית. ב-1992 מספר התושבים בעיר חצה את ה-100 אלף. ב-1995 עברה רכבת ישראל התחדשות והתייעלות, והיא החלה להסיע נוסעים לתחנת הנוסעים החדשה באשדוד. עד לאותה עת שימשה מסילת הרכבת להובלת מכולות מהנמל בלבד.
עם גל העלייה הגדול בשנים אלו, עמדה תוכנית המתאר העירונית להתעדכן לקראת בנייתם של רבעי המגורים י', י"ג וי"ד בשמורת הדיונות שבדרום העיר ("פארק החולות"), ובייחוד בדיונה הגדולה.
החברה להגנת הטבע ניסתה לסכל תוכנית זו, אך ללא הצלחה, ובתים רבים נבנו בחלקה הצפוני של השמורה. לאחר מכן התנהל מאבק חריף לשימור הדיונה הגדולה וסביבותיה מבניית הרבעים החדשים, אליו נרתמו רבים מתושבי העיר והסביבה. ביוני 1994 נערך הפנינג גדול בדיונה הגדולה בהשתתפות אלפים מתושבי העיר, אנשי אקדמיה וציבור, החברה להגנת הטבע ואיגוד ערים לאיכות הסביבה. המאבק הניב תוצאות בסופו של דבר, וב-1996 פורסמה תוכנית מתאר חדשה לעיר שנקראה "תוכנית הרוויזיה".[39] התוכנית קיצצה שטחים מרובע י"ג כדי למנוע חסימה של הזנת החול מן הים אל הדיונה, שינתה את השטח העתידי עליו עמד לקום רובע ט"ז, והשהתה את בנייתו של רובע י"ד עד להודעה חדשה.
המאה ה-21
החל מ-2001, בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, ההסתה האנטי-ישראלית על רקע האינתיפאדה השנייה, והתגברות האנטישמיות החדשה באירופה, התיישבו עולים רבים מצרפת בעיר. הרבעים האחרונים בחלוקתה של אשדוד החלו להיבנות – י"ב, ט"ז, י"ז ומע"ר דרום (כחלק מרובע הקריה).
כחלק מתוצאות הבחירות לרשויות המקומיות של 2008, הוחלף ראש העירייה הוותיק צבי צילקר ביחיאל לסרי. במהלך חודש נובמבר של אותה שנה נחנך מחלף עד הלום בכביש 4, ובכך נפתחה כניסה מהירה נוספת לעיר.
עם פריצתו של מבצע עופרת יצוקה ב-2008, התפוצצו לראשונה בעיר רקטות ששוגרו על ידי ארגוני טרור פלסטיניים מרצועת עזה. מאז הייתה אשדוד יעד לירי רקטי במספר הסלמות ומבצעים במהלכם נהרגו שני תושבי העיר ונפצעו עשרות כתוצאה מפגיעות ישירות – בהתלקחות שלאחר מתקפת הטרור בדרום ישראל (2011); בהסלמת מרץ 2012 (אז הוצבה לראשונה בסמוך לעיר מערכת כיפת ברזל); במבצע עמוד ענן ב-2012 (למעלה מ-190 רקטות[40]); במבצע צוק איתן ב-2014 (כ-230 רקטות[41]); בהסלמת מאי 2019 (מבצע גן סגור); במבצע חגורה שחורה בנובמבר 2019; במהלך מבצע שומר החומות ב-2021 (למעלה מ-250 רקטות[42]); ובמבצע עלות השחר באוגוסט 2022.
ביוני 2013 נערך לראשונה בעיר מצעד גאווה בהשתתפות של כ-1,100 צועדים.[43] ביוני 2017, לאחר מאבק ממושך של תושבי העיר, נפתח בית החולים אסותא אשדוד, בית החולים הציבורי הראשון שהוקם בישראל מזה למעלה מ-30 שנה. בחודש אוגוסט של אותה שנה, העיר חתמה על הסכם גג גדול, הכולל את בנייתן של כ-45 אלף יחידות דיור בעיר, מתוכן כ-30 אלף יחידות במסגרת תוכנית מחיר למשתכן. כמו כן, יוקמו תשתיות תחבורה נרחבות (ביניהן שתי כניסות מהירות ושתי תחנות רכבת חדשות לעיר), מוסדות ציבור וחינוך, קריית ספורט גדולה, והשקעה בהתחדשות עירונית לרובעי העיר הוותיקים במימון המדינה.[44]
הצטמצמות עתודות הקרקע הפנויות בעיר הביאה לכך שהחל מהעשור השני של המאה ה-21 הבנייה העיקרית בה היא בנייה לגובה. לפי נתוני הלמ"ס, נכון ל-2023 אשדוד היא הצפופה ביותר בבחינת מספר הדירות הממוצע במבנה.[45][46] ב-2015, נכנסו לרשימת 20 גורדי השחקים הגבוהים בישראל מגדלי K (באנגלית: K Towers), וב-2020 נכנס לרשימת 30 גורדי השחקים הגבוהים בישראל מגדל דמרי. שלושת המגדלים ממוקמים ברובע הקריה והם הגבוהים ביותר בישראל מחוץ לגוש דן.
- ערך מורחב – סמל העיר אשדוד
סמל העיר מורכב מראש אריה ומעוגן, המחוברים על ידי קו המסמל ספינה תנ"כית עתיקה. הסמל תוכנן כך שיכיל בתוכו אלמנטים של אשדוד העתיקה ושל אשדוד המתחדשת. ראש האריה מסמל אגרסיביות, שמאפיינת את הקמתה של אשדוד בעמל ויגע רב לאחר הקמתה של מדינת ישראל, וגם את שבט יהודה, שבחלקו נפלה העיר בחלוקת הארץ לשבטים. העוגן מסמל את נמל אשדוד והשימוש בים לתועלת החברתית של בני האדם. הסמל עוצב על ידי האמן יצחק בכר.
הרב משה כהן שאולי, חבר מועצת העיר לשעבר והרב הראשי ליהדות איראן בישראל ובתפוצות בעבר, ראה באשדוד סמל לפיתוח הארץ ושער לירושלים[47] בהיותה עיר הנמל הקרובה לבירת ישראל. תיאורו למשמעות סמל העיר:
ראויה את עירי שתענדי לראשך כתר מלכות, כתר הערים בישראל. שהרי סמל את לפיתוחה של ארץ מכורתנו, לשגשוגה, ופריחתה ברחמי האל... בסמלך עירי חקוק "אריה" מלך החיות, סמל היותך חדורת עוז ותעצומות. גם עוגן בסמלך מצויר כי לשבי ציון ופזורי גולה, את שער. כעוגן הצלה את לנו הותיקים ולאחינו העולים. בך שבטים ועדות מתלכדים. איה עוד עיר בתבל, שפעלה כה רבות למושג "יחד שבטי ישראל".
ב-2016, לציון 60 שנים להקמת העיר, אימצה אשדוד סמל חדש. הסמל מייצג עיר מודרנית ומחבר בין העבר, העושה שימוש בראש אריה, ועם ההווה, על ידי אחד מסמלי העיר הבולטים – כיכר המפרשים,[48] הצבועות בצבעים מאפיינים: כחול – ים, ירוק – קיימות, כתום – אנרגטיות וחום המאפיינים את תושבי העיר, וראש האריה בצהוב – צבע הדיונות והחולות שמהם צמחה אשדוד.[49]