לודוויג ואן בטהובן
מלחין גרמני / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
לודוויג ואן בטהובן (בגרמנית: Ludwig van Beethoven; 17 בדצמבר[1] 1770 – 26 במרץ[2] 1827) היה מלחין ונגן פסנתר וירטואוזי גרמני. נחשב לאחד מגדולי המלחינים בכל הזמנים, לדמות בולטת בתקופה הקלאסית ובתקופה הרומנטית, ולמלחין הידוע ביותר של תקופת המעבר הקצרה שהייתה ביניהן. רעיונותיו וגאוניותו עוררו השראה בדורות של מוזיקאים ומאזינים.
דיוקן של בטהובן משנת 1820 מעשה ידי יוזף קרל שטילר | |
לידה |
17 בדצמבר 1770 בון, נסיכות הבוחר מקלן (כיום גרמניה) |
---|---|
פטירה |
26 במרץ 1827 (בגיל 56) וינה, האימפריה האוסטרית |
מקום קבורה | בית הקברות המרכזי בווינה |
מוקד פעילות | בון, מדלינג, וינה, באדן |
תקופת הפעילות | 1782–1827 (כ־45 שנים) |
זרם | קלאסית/רומנטית |
סוגה | מוזיקה לתזמורת, מוזיקה קאמרית, סולו פסנתר, מוזיקה ווקאלית, מוזיקה לתזמורת כלי נשיפה |
שפה מועדפת | גרמנית |
כלי נגינה | פסנתר, כינור |
מספר יצירות ידוע | 917 מסודרות Bia1-849 |
מספר צאצאים | 0 |
פרסים והוקרה | Bröckemännche Award (2020) |
www | |
פרופיל ב-IMDb | |
חתימה | |
בשנות העשרים המאוחרות לחייו החל לאבד את שמיעתו, אובדן שיכול לפגוע קשות בתפקודם של אנשים בכלל ושל מוזיקאים בפרט, ונחשב מביש בתקופתו. אולם בטהובן המשיך להפיק יצירות מופת גם לאחר שחירשותו נעשתה מוחלטת. באופן יוצא דופן בין בני זמנו, עבד כמלחין עצמאי, ארגן קונצרטים ונתמך בידי כמה פטרונים בעלי הון. אורח חיים זה, שהיה אפשרי בזכות מוניטין יוצא דופן, איפשר לו להסתיר את לקותו מסובביו. מרבית בני תקופתו גילו שהיה חירש רק מקריאת הווידוי שבצוואתו.
בין יצירותיו המפורסמות ביותר נמנות הסימפוניות השלישית ("הרואית" - Eroica), החמישית ("הגורל", "הניצחון"), השישית ("הפסטורלית" - Pastoral), השביעית והתשיעית ("המקהלתית" - Choral) המכילה את ה"אודה לשמחה" - An die Freude, שנכתבה כשכבר היה חירש לחלוטין. כמו כן ידועות מיסה סולמניס, הקונצ'רטו לפסנתר מס' 5 ("קיסר" - Emperor), הקונצ'רטו לכינור, פרק רביעיית המיתרים "הפוגה הגדולה" המהפכני, הסונאטות לפסנתר: "הפאתטית" (Pathétique), "אור הירח" (Mondscheinsonate), "ולדשטיין" (Waldstein), "אפאסיונטה" (Appassionata), "סונאטת האמרקלאוויר" (Hammerklavier), וכן היצירה "לאליזה" (Für Elise).