בילירובין
תרכובת / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בּילירוּבּין (באנגלית: Bilirubin) היא תרכובת אורגנית המהווה תוצר פירוק של המולקולה הם - המרכיב הראשי בהמוגלובין ובמיוגלובין, שני החלבונים האחראים לקישור חמצן בכדוריות הדם האדומות ובשרירים (בהתאמה).
הבילירובין הוא גם חלק מהחלבונים האחראיים לחמצון, הציטוכרומים. עם התפרקותם, משתחררת מולקולת ההם העוברת תהליך בן מספר שלבים ליצירת התוצר הסופי - בילירובין - תהליך המתרחש במח העצם ובטחול.
הבילירובין הנוצר נקרא בילירובין לא-מצומד (Unconjugated bilirubin) והוא אינו מסיס במים. הוא נקשר לאלבומין (חלבון המצוי בדם) ונישא אל הכבד. בתאי הכבד הוא נקשר אל חומצה גלוקורונית, דבר שהופך אותו למסיס במים, ומאפשר את הפרשתו לכיס המרה, שהיא מדיום מימי. הבילירובין הקשור לחומצה גלוקורונית נקרא בילירובין מצומד (Conjugated bilirubin).
מרה, המיוצרת על ידי תאי הכבד, זורמת ברשת של צינורות מרה המצויים בינות לתאי הכבד אל כיס המרה ומשם אל צינור המרה הראשי. צינור זה מתחבר אל התריסריון, שהוא החלק קדמי במעי הדק של מערכת העיכול. הבילירובין מסולק בצואה באופן נורמלי ומקנה לצואה את צבעה החום האופייני.
הימצאות בילירובין רב בדם או בשתן יכולה לשמש אינדיקציה למחלות מסוימות. עודף יצור של בילירובין או חסר בפינויו מן הגוף יכול להופיע כצהבת.
עודף בבילירובין שכיח למדי בילודים, עקב התמשכות הבשלתו של הכבד גם בימים שלאחר הלידה. מעל לרף מסוים, העודף בבילירובין מוגדר צהבת, זו צהבת הילודים שהטיפול בה חשוב אך פשוט וכמעט ללא סיבוכים.