בית דין רבני
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בתי הדין הרבניים הם חלק ממערכת המשפט בישראל, הכוללת גם את בתי הדין הדתיים, הפוסקים על פי ההלכה היהודית והמשפט העברי. בחוקי מדינת ישראל ניתנת לבתי הדין הרבניים סמכות שיפוט בלעדית בנושאי הנישואין והגירושין של אלו המוכרים כיהודים על-פי ההלכה, סמכויות בדיני אישות בתנאים מסוימים, ובכלל זה גם גיור. לבתי הדין יש סמכויות נוספות הנילוות לענייני הנישואין והגירושין, וכן סמכויות בעניינים דתיים. הגוף האחראי על בתי הדין הרבניים הוא הנהלת בתי הדין הרבניים. כפי שעולה בפסק דין בלבן, למחוקק החילוני אין סמכות לבטל נורמות דתיות כיוון שלא הוא מקור החקיקה לכתחילה. המרב שניתן לעשות הוא לצוות על בתי המשפט, בכללם הדתיים, שלא לפסוק על פי נורמה זו, כפי שעשו בחוק שיווי זכויות האישה בנוגע לנכסי מלוג ויושם בפסק דין סידיס.[1] מאז קום המדינה ועד לשנת 2004 הייתה הנהלת בתי הדין הרבניים יחידת סמך במשרד הדתות. עם פירוקו של משרד זה בשנת 2004 הפכה הנהלת בתי הדין ליחידת סמך במשרד המשפטים. בשנת 2015, בעקבות דרישת ש"ס בעת הקמת הקואליציה, הועברה בהחלטת ממשלה האחריות על בתי הדין הרבניים ממשרד המשפטים למשרד לשירותי דת.[2] בראש המערכת של בתי הדין הרבניים, ניצב בית הדין הגדול לערעורים בירושלים, בראשותו של אחד משני הרבנים הראשיים לישראל. כיום עומד בראש ביה"ד הגדול לערעורים הרב דוד לאו, אשר מכהן כנשיא בית הדין הרבני הגדול.