בית הדין העממי (גרמניה הנאצית)
בית משפט מיוחד שנוסד בשנת 1934 על ידי קנצלר גרמניה אדולף היטלר. / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בית הדין העממי (בגרמנית: Volksgerichtshof פולקסגריכטסהוף) היה בית משפט מיוחד (Sondergericht) שנוסד בשנת 1934 על ידי קנצלר גרמניה אדולף היטלר. כערכאה משפטית של גרמניה הנאצית מחוץ למסגרת החוקה וסדרי הדין של מערכת המשפט הגרמנית.[1]
הכפפת מערכת המשפט והפיכתה לכלי שרת בידי המדינה הייתה מלכתחילה חלק מתפיסת העולם והתכנית של היטלר, כחלק מתוכנית זו חזה היטלר הקמת ערכאה שיפוטית להשלטת טרור ודיכוי מתנגדים. ערכאה זו קרמה עור וגידים עם פרסום תוצאות המשפט שהתנהל בעקבות שריפת הרייכסטאג, בו זוכו מרבית הנאשמים. על מנת שיוכל למלא את תפקידו ככלי דיכוי ניתנה לבית הדין העממי סמכות שיפוט על קשת רחבה למדי של "עבירות פוליטיות", תבוסתנות ובגידה בגרמניה הנאצית.[2] פשעים אלו נתפסו על ידי בית המשפט כפגיעה במאמץ המלחמתי (גרמנית: "Wehrkraftzersetzung" מילולית: "ערעור כוח הלחימה") ובהתאם לכך נענשו בחומרה ועונש מוות נקבע במספר רב של מקרים.
בית המשפט הפך לגורם דיכוי פעיל במיוחד כנגד מתנגדי משטר תחת נשיא בית המשפט רולנד פרייזלר שוויתר על העמדת הפנים של הליך שיפוטי והיה למעשה התובע הראשי תוך שהוא דוחק את ההגנה לתפקיד של תפאורה חסרת תועלת, מגמה זו הלכה והתגברה עד שמשנת 1943 העמדה לדין בפני בית הדין העממי הייתה למעשה גזר דין מוות. ההליכים בבית המשפט היו גרסה קיצונית של משפטי ראווה, משפטים הסתיימו תוך פחות משעה מבלי שהוצגו ראיות או טיעונים על ידי כל אחד מהצדדים. גם בגרמניה הנאצית שלא הייתה מדינת שלטון חוק היה בית המשפט העממי גוף קיצוני שוויתר לעיתים קרובות אפילו על החוקים והנהלים שחייבו בתי משפט גרמניים תחת השלטון הנאצי. מערכת זו הסדירה ואיפשרה עינויים ורצח בחסות המדינה.[3]