בית החולים הממשלתי למחלות מידבקות ביפו - Wikiwand
For faster navigation, this Iframe is preloading the Wikiwand page for בית החולים הממשלתי למחלות מידבקות ביפו.

בית החולים הממשלתי למחלות מידבקות ביפו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. עריכה
אין תמונה חופשית

בית החולים הממשלתי למחלות מידבקות ביפו הוקם ב-1922 ונסגר ב-1948 לאחר סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל.

רקע

ארץ ישראל חולקה לארבעה מחוזות: ירושלים, חיפה, השומרון והגליל. במרכז הארץ ובדרומה היו קיימים ארבעה בתי חולים ציבוריים: הדסה בתל אביב, בית חולים למחלות מידבקות ביפו, בית חולים בשכם ובית חולים בעזה. בית החולים הדסה שירת יותר ממחצית תושבי פלשתינה ולכן הפיקוח הרפואי הבריטי של השלטונות היה הדוק ויסודי. (בית החולים רמב"ם בחיפה נוסד ב-1938 והדסה הר-הצופים בירושלים ב-1939)[1].

עם פתיחתו ובמשך שנים רבות היה בית חולים הדסה תל אביב בית החולים היחידי במחוז. כל המקרים הקשים והנדירים התרכזו בבית החולים הדסה, ברחוב בלפור, כי הוא היה היחידי במחוז[3]

דרישות להקמת בית חולים נוסף באזור יהודי עלו מתחילת שנות ה-30. הן גברו כאשר פרצו מאורעות תרצ"ו–תרצ"ט, ואשפוז יהודים ביפו הערבית הפך למסובך ואף מסוכן.

הקמת בית החולים

מחלקת הבריאות של ממשלת המנדט הבריטי ראתה את תפקידה להעניק טיפול רפואי מלא לעובדיה ולאסירים שתחת אחריותה. בנוסף, ראתה הממשלה מתפקידה לתת טיפול רפואי במחלות מידבקות לכלל הציבור בארץ ישראל[4].

בהתאם לכך, נפתח בשנת 1922 בשכונת גבעת עלייה, בחוף עלייה של היום, ממערב לרחוב קדם ומדרום למדרון יפו, בית חולים למחלות מידבקות. ב-1922 פעלה עיריית תל אביב להעסיק בו אחיות יהודיות ולהסדיר ביקורים של רופא עירוני, כדי שהמאושפזים היהודים לא ינותקו לחלוטין מסביבתם וממשפחותיהם[5].

בשנת 1926, בית החולים כלל כ-50 מיטות שהיו באחריות רופא אחד שבקושי הגיע לראות את החולים. עיקר הטיפול היה בידי 12 אחיות, 8 מהן יהודיות[6]. האוכל תואר על ידי היהודים כגרוע ומתאים רק להרגלי ערביי ארץ ישראל[7]. בבית החולים לא הייתה מעבדה ובדיקות דם נשלחו לירושלים ולקח כשישה ימים עד קבלת תשובות[8]. עלו גם תלונות על רמת הניקיון בבית החולים. על פי הסדרי בית החולים נאסרו ביקורים של רופאים שלא מבית החולים בבית החולים. בבית החולים היה גם מחלקת פרימיום לחולים ששלמו תוספת של 35–50 גרוש ליום[9]. בשנת 1927 הוחל בהכנות להפעלת מטבח כשר בבית החולים[10][11].

בשנת 1931 הוסכם על הקמת מחלקה יהודית עם 20 מיטות שתלווה על ידי רופא יהודי ומטבח כשר[12][13] וד"ר שטרנברג נכנס לעבודה בבית החולים[14]. מאוקטובר 1931 הופקד על המחלקה למחלות מידבקות ד"ר רודולף רייטלר והקומה מעבדה באחריותו[15]. למרות זאת, משפחות רבות נמנעו מאשפוז יקיריהן ביפו[16][17]. בעיקר פנו לבית החולים חברי קופת חולים כללית[18]. בעיתונות המשיכו להתפרסם תלונות על האוכל, הניקיון והשירות בבית החולים[19]. בשנת 1934 הוקם לבית החולים מבנה חדש[20]. בתחילת 1935 נכנסה לעבוד בבית החולים מבשלת יהודיה[21].

ב-17 באוגוסט 1936, אירע ליד בית החולים רצח האחיות היהודיות. חמישה חולים יהודים שעדיין היו מאושפזים בבית החולים הועברו למחרת לבית החולים בפרדס כ"ץ, אשר הוקם בסוף יולי 1936. באופן זמני טופלו חולים יהודים במעון של ויצו ברחוב המלך ג'ורג', ולאחר מכן עבר הטיפול לפרדס כ"ץ[22].

בינואר 1942 נמסר על תרומה של ערבי מיפו להקמת אגף יולדות בבית החולים[23].

במהלך מבצע חמץ, ובעקבות הנטישה ההמונית של ערבים מיפו, דווח ב-7 במאי 1948 שבית החולים נסגר[24].

לאחר הקמת מדינת ישראל, הפך המוסד לבית החולים הממשלתי דונולו. בשטח, ששימש את בית החולים למחלות מידבקות נפתח בשנת 1950 בית החולים "דונולו א'". בשנת 1951 נפתח בית החולים "דונולו ב'" במבנה ששכן כחצי קילומטר דרומה ממנו, ששימש במקורו כתחנת הסגר ובמקומו נמצא היום מרכז פרס לשלום.

בית החולים טיפל בעצורים, שבשנות ה-40 כללו גם רבים מאנשי המחתרות[25][26][27]. כאשר דב גרונר אושפז לאחר ההתקפה על משטרת רמת גן בבית החולים הדסה בתל אביב, הוא הועבר לאחר כעשרה ימים, למרות מחאות רופאיו בהדסה, לבית החולים הממשלתי ביפו[28]. כך גם נעשה לגבי אסירים פצועים אחרים[29]. במספר מקרים הצליחו עצורים להימלט מבית החולים[30]. באוגוסט 1946 נעשה ניסיון, שכשל, לחלץ פצועים מחברי האצ"ל מבית החולים[31]. בהתקפה נפצעו שניים מהתוקפים, אחד מהם מת מפצעיו[32].

הערות שוליים

  1. ^ רופאיה של ארץ-ישראל, פרופ' נסים ויעל לוי, הוצאת איתי בחור, מהדורה שנייה, מרץ 2012 (עמוד 39)
  2. ^ הרפואה - עתון ההסתדרות הרפואית בישראל, ריאיון עם ד"ר אריה אלוטין, כרך פ"ד, חוברת ז' מתאריך 1.4.1973 (עמוד 413)
  3. ^ יש להזכיר, כי בתקופה ההיא לא היו קיימים בתי חולים: בית חולים בילינסון (שנפתח ב-1938), תל-השומר שברמת גן (שהוקם אחרי קום המדינה), השרון בפתח תקווה, מאיר בכפר-סבא ועוד[2]
  4. ^ ד"ר מ. כהן, הממשלה ובריאות הישוב העברי, דבר, 9 במרץ 1926
  5. ^ הד יפו - לתקונם של חולי הדבר, דואר היום, 7 בנובמבר 1922
  6. ^ שמעיה אלפרט, בית החולים הממשלתי, דבר, 9 בנובמבר 1926
  7. ^ על בית החולים הממשלתי ביפו, דבר, 14 בנובמבר 1926
  8. ^ על הטעון תיקון בבית החולים הממשלתי ביפו, דבר, 19 בנובמבר 1926
  9. ^ למצב בית החולים הממשלתי ביפו, דבר, 2 בינואר 1927
  10. ^ תל אביב, דבר, 12 באוגוסט 1927
  11. ^ מבית החולים הממשלתי ביפו, דבר, 24 באוקטובר 1927
  12. ^ א. פרלסון, העברת בית החולים בת"א, דבר, 28 בינואר 1931
  13. ^ המלחמה במחלות המדבקות, דואר היום, 6 ביולי 1931
  14. ^ הוספיטליזציה של חולים מדבקים בתל אביב, דבר, 16 בספטמבר 1931
  15. ^ רופא יהודי קבוע בבית החולים הממשלתי ביפו, דבר, 22 באוקטובר 1931
  16. ^ מחלות מדבקות בת"א, דבר, 22 בדצמבר 1931
  17. ^ יוסף מאיר, מצב הביראות בארץ, דבר, 11 ביולי 1934
  18. ^ הסכנה לחולי תל־אביב וסביבותיה, דבר, 12 במאי 1933
  19. ^ מועצת הבריאות לכנסת ישראל, דבר, 18 באפריל 1934
  20. ^ בבית החולים הממשלתי ביפו, דבר, 5 באוגוסט 1934
  21. ^ בבית החולים הממשלתי ביפו, דבר, 28 בינואר 1935
  22. ^ א. בית־החולים העירוני בשנת 1936/37, ידיעות עיריית תל אביב, 15 בנובמבר 1937
  23. ^ נדבות לביה"ח הממשלתי ביפו, הצופה, 12 בינואר 1942
  24. ^ יפו חדלה לקבור מתיה, מעריב, 7 במאי 1948
  25. ^ בבית הכלא המרכזי, דבר, 15 בפברואר 1942
  26. ^ מאסרים בקיבוץ משמר הים, המשקיף, 4 באפריל 1946
  27. ^ פקודת־מעצר נגד פצועים חשודים בהתקפה, משמר, 16 בספטמבר 1946
  28. ^ צעיר מפצועי ר"ג הועבר ליפו על אף התנגדות רופאי הדסה, המשקיף, 5 במאי 1946
  29. ^ רוזנברג לא היה טרוריסט, הבוקר, 15 בינואר 1947
  30. ^ ברח מביה"ח הממשלתי ביפו, המשקיף, 14 ביוני 1945
    נאשמים בגניבה ברחו מביה"ח, המשקיף, 4 באוגוסט 1946
  31. ^ נכשל נםיון לשחרר עצורים בבית החולים הממשלתי ביפו, הבוקר, 12 באוגוסט 1946
  32. ^ מת אחד מן המשתתפים בהתקפה על ביה"ח ביפו, הבוקר, 15 באוגוסט 1946


{{bottomLinkPreText}} {{bottomLinkText}}
בית החולים הממשלתי למחלות מידבקות ביפו
Listen to this article