בלבב ימים
סיפור מאת ש"י עגנון המתאר את מסעה של קבוצת חסידים מגליציה לארץ ישראל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
"בִּלְבַב יַמִּים"[2] הוא סיפור מאת ש"י עגנון, המתאר את מסעה של קבוצת חסידים מגליציה לארץ ישראל. הקבוצה, המכונה בסיפור "הנלבבים" או "אנשי שלומנו", מתארגנת בבוצץ (היא בוצ'אץ', מקום הולדתו של ש"י עגנון), עיירה יהודית בגליציה, לשם עלייה לארץ ישראל. אל הקבוצה מצטרף חנניה, שהגיע לבית מדרשם אחרי שעבר לשם כך דרך ארוכה ורבת תלאות. בקבוצה עשרה גברים ושבע נשים, מהן הנשואות לגברים שבקבוצה, ומהן שהצטרפו בגפן. לאחר שהגיע האביב ועבר הפסח, יצאו הנלבבים לדרך, בשני קרונות רתומים לסוסים; קרון אחד לגברים והאחר לנשים. מסעם בקרונות הסתיים בגאלאץ, ממנה הפליגו בספינה בנהר הדנובה אל וילקוף (אנ'), שלחוף הים השחור. את הים השחור חצו בספינה נוספת, שהביאה אותם לקושטא רבתי, שם עלו לספינה שלישית, שהפליגה לארץ ישראל.
שער המהדורה המוערת (תשכ"ו–1965) | |
מידע כללי | |
---|---|
מאת | ש"י עגנון |
שפת המקור | עברית |
תורגם לשפות | גרמנית, הונגרית, אנגלית, פורטוגזית, ספרדית, סלובנית, דנית, רוסית, צרפתית, רומנית[1] |
סוגה | סיפור קצר |
הוצאה | |
תאריך הוצאה | תרצ"ד–1934 |
מהדורות נוספות | |
תאריך מהדורה ראשונה |
בתוך יעקב פיכמן (עורך), ספר ביאליק, תל אביב: הוצאת ועד היובל בהשתתפות הוצאת אמנות, תרצ"ד–1934; כספר נפרד: ברלין: שוקן, תרצ"ה–1935 |
תאריך מהדורה מוערת | שמואל גדון, ירושלים – תל אביב: שוקן, תשכ"ו–1965 |
קישורים חיצוניים | |
הספרייה הלאומית | 002533377, 001034701, 002311352, 002120913, 001034706, 001034716, 001034712 |
בדרכם נעלם חנניה, אולם בדרך נס הגיע גם הוא לארץ ישראל ופגש את הנלבבים בירושלים. לֶיְבּוּש הקצב חזר לבוצץ, ונימוקו: "ראיתם ארץ שאין מוצאים בה אלא בשר כבשים". שתיים מנשות החבורה מתו בטרם עת, ואילו חנניה ויתר הנלבבים חיו בירושלים.
הסיפור ראה אור לראשונה בשנת תרצ"ד–1934 ב"ספר ביאליק".[3] בשנת תרצ"ה–1935 הופיע ככותר עצמאי בהוצאת שוקן.[4] במהדורה החדשה של כל כתבי עגנון (1953) חותם הסיפור את הכרך "אלו ואלו".
הסיפור זיכה את מחברו בפרס ביאליק לספרות יפה לשנת תרצ"ד. במכתב ששלח עגנון לשלמה זלמן שוקן בשנת 1931 (טרם פרסום הסיפור), כתב: "סיפור זה הוא ממיטב סיפורי".[5]