בן-ציון מאיר חי עוזיאל
הרב הראשי לישראל (1880–1953) / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הרב בן-ציון מאיר חי עוּזיאל (י"ג בסיוון ה'תר"ם, 23 במאי 1880 – כ"ד באלול ה'תשי"ג, 4 בספטמבר 1953) היה רב, פוסק, הוגה דעות ומנהיג ציבור; מגדולי הרבנים בא"י במחצית הראשונה של המאה ה-20. כיהן בתפקיד הראשון לציון משנת 1939 ואילך, ושימש הרב הראשי הספרדי הראשון של מדינת ישראל בשנים 1948–1953.
עובדות מהירות לידה, פטירה ...
הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל ב-1945 | |||||||||
לידה |
23 במאי 1880 י"ג בסיוון ה'תר"ם ירושלים, האימפריה העות'מאנית | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
4 בספטמבר 1953 (בגיל 73) כ"ד באלול ה'תשי"ג ירושלים, ישראל | ||||||||
מקום קבורה | הר המנוחות | ||||||||
מדינה | ישראל | ||||||||
תקופת הפעילות | ? – 4 בספטמבר 1953 | ||||||||
תפקידים נוספים |
| ||||||||
תלמידיו | הרב דוד שלוש, הרב חיים דוד הלוי, הרב אברהם שלם | ||||||||
חיבוריו | משפטי עוזיאל, מכמני עוזיאל, הגיוני עוזיאל, ועוד. | ||||||||
| |||||||||
סגירה
לצד פעילות ציבורית ענפה והיותו פוסק העוסק בשאלות אקטואליות המקובל על כל שדרות ומפלגות הציבור כסמכות תורנית וכמנהיג מאחד, היה מחבר ויוצר מקורי בכל מקצועות התורה. ספריו, בהלכה ובאגדה כאחד, מתאפיינים בשכל ישר, בתוכן עשיר, במחשבה וסגנון בהירים, בתפיסה רחבה ובהבנה עמוקה[1].