בן ציון ורבין - Wikiwand
For faster navigation, this Iframe is preloading the Wikiwand page for בן ציון ורבין.

בן ציון ורבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בן ציון ורבין
פרופ' בן ציון ורבין
לידה 23 בינואר 1913
פטירה 7 בדצמבר 2009 (בגיל 96)
לימודי רפואה ספיאנצה - אוניברסיטת רומא
התמחות רפואת ילדים
תואר פרופסור
תפקידים מנהל מחלקת ילדים
מחלקות ובתי חולים בית החולים הדסה (תל אביב)
פרסים והוקרה חתן פרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית, "יקיר חיפ"ק", יקיר העיר תל אביב יפו
מחלקת ילדים בבית חולים הדסה. מימין: ד"ר ורבין הצעיר
מחלקת ילדים בבית חולים הדסה. מימין: ד"ר ורבין הצעיר

בן ציון ורבין (23 בינואר 1913 - 7 בדצמבר 2009) היה רופא ילדים ישראלי אשר כיהן במשך שנים כמנהל מחלקה בבית החולים הדסה בתל אביב. ורבין כיהן, בין היתר, כפרופסור לרפואת ילדים בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה

בן ציון ורבין נולד בעיר אומסק שבסיביר ליוסף ורבין[1]. בגיל חמישה חודשים עלה לארץ ישראל עם משפחתו שהתגוררה בתחילה בשכונת נווה צדק, שם עברה עליה מלחמת העולם הראשונה. עם גמר הלחימה עברה המשפחה להתגורר ברחוב אלנבי בתל אביב. בשנת 1923 עברה המשפחה להתיישבות חלוצית ביישוב באר יעקב.

ורבין למד בגימנסיה העברית "הרצליה" אותה סיים ב-1930, ובשנת 1931 נסע לרומא ללימודי רפואה בספיאנצה - אוניברסיטת רומא, אותם סיים בשנת 1937. לאחר גמר הלימודים נסע לווינה לקבלת ייעוץ רפואי, ובזמן שהותו בעיר היה עד לכניסתו של היטלר לווינה באפריל 1938[2] ואף עמד מטרים ספורים מן הצורר עת זה נשא את נאומו.

עם שובו לארץ ישראל שימש רופא של הקיבוצים עין גב, נען ואחרים כאשר במקביל, כחבר "ההגנה", שימש אחראי השירותים הרפואיים באזור. בתחילת שנות הארבעים עבר השתלמויות רפואיות בבילינסון ובית חולים העמק. בשנת 1943 שב לתל אביב, רכש דירה בשדרות רוטשילד והחל לעבוד במחלקת הילדים של בית החולים העירוני תחת הנהלתו של פרופסור לודוויג פרדיננד מאייר. בין השנים 1948-1945 היה אחראי לשרותי רפואת הילדים הציבורית של העירייה. במאי 1948 קיבל פרס מעירית תל אביב על מחקר רפואי שלו[3].

בשנת 1949 התמנה למנהל מחלקת ילדים ב' בבית החולים, משרה אותה מילא עד פרישתו ב–1981. בשנת 1949 התמנה כאחראי לשרותי רפואת הילדים במשלחת הרפואית שאורגנה על ידי הסוכנות היהודית לטיפול בעולי צפון אפריקה בתחנת הביניים, מרסיי אשר בצרפת.

במהלך השנים מילא שורה של תפקידים חשובים בממסד הרפואי הישראלי, בהם יו"ר האיגוד לרפואת ילדים בישראל בין השנים 1975-1972[4]. ורבין מונה לפרופסור קליני באוניברסיטת תל אביב בשנת 1973, וב-1979 מונה לפרופסור מן המניין קליני לרפואת ילדים. בין השנים 1981-1976 היה ראש החוג לרפואת ילדים.

כמנהל מחלקת ילדים חינך והכשיר עשרות רופאי ילדים ופרסם מעל 50 עבודות מדעיות בעיתונות הרפואית בארץ ובחו"ל. במקביל לפעילותו בישראל היה מרצה אורח באחדים מבתי החולים לילדים המפורסמים בעולם, בהם בית הספר לרפואה ע"ש אלברט איינשטיין בניו יורק.

פועלו זכה להערכה רבה הן מטעם עמיתיו, שבחרו בו כיקיר החברה הישראלית לפדיאטריה קלינית (חיפ"ק), והן על ידי הממסד ובעיקר עיריית תל אביב שהעניקה לו את פרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית בשנת 1987 ותואר יקיר העיר תל אביב בשנת 1994.

ורבין היה נשוי לפניה לבית טאובה (עד למותה) ונולדו להם שני ילדים: בת, דורית - אלמנת יוסי שריד ובן, ד"ר נחום ורבין הנשוי לשחקנית בתיה ברק. הבן הוא כירורג והיה רופא מוצב המזח במלחמת יום הכיפורים, ונפל בשבי המצרי[5]. נכדתו של בן ציון היא המרגמת והעורכת רנה ורבין, ונכדו הוא הסופר ישי שריד.

נפטר בגיל 96.

הערות שוליים

  1. ^ יוסף ורבין, דבר, 19 במאי 1949
    בבית המשפט המחוזי בתל אביב, דבר, 2 ביוני 1949
  2. ^ ושוב: חלקם של האוסטרים, מעריב, 10 באפריל 1975
  3. ^ פרסים לרופאים, על המשמר, 4 במאי 1948
  4. ^ מרים גורן, ננעל כינוס רופאי הילדים, דבר, 17 באוקטובר 1975
  5. ^ רנה ורבין, בחזרה אל השבי, באתר ynet, 8 באוגוסט 2008
{{bottomLinkPreText}} {{bottomLinkText}}
בן ציון ורבין
Listen to this article