בנייה בלתי חוקית בישראל
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בנייה בלתי חוקית בישראל היא בנייה בלא היתר בנייה, או בחריגה מהתנאים שנקבעו בהיתר הבנייה.
בעוד שהמושג "בנייה בלתי חוקית" מתייחס לכל מבנה, חלק ממבנה או תוספת למבנה שנבנו שלא בהתאם להיתר בנייה, הד תקשורתי וציבורי מקבלת לרוב בנייה לא חוקית בעלת הקשרים פוליטיים. רובו של ערך זה מתייחס להיקפים של בנייה בלתי חוקית, אולם גם סגירת מרפסת שלא בהתאם להיתר בנייה, היא בנייה בלתי חוקית.
על היקף התופעה בישראל אין נתונים מהימנים. הגורם האחרון שפרסם הערכה רשמית הוא מבקר המדינה, בשנת 2008. הערכת זו נוגעת לשטחים הפתוחים בלבד, ולא לתחומי הרשויות המקומיות והאזוריות, ולפיה ב-2008 היו כ-100 אלף מבנים לא חוקיים - כ-64,000 במחוז הדרום, 20,000 במחוז המרכז, 10,000 במחוז חיפה, והשאר ביתר המחוזות.[1] ההערכה של רשות מינהל מקרקעי ישראל ומשרד הפנים היא שבתוך תחומי היישובים יש כ-800 אלף עבירות בנייה מסוגים שונים - אולם לא ברור על מה מבוסס אומדן זה. [2]
ההיקף הרחב של תופעת הבניה הבלתי-חוקית במגזר הערבי והבדואי נובע, בין היתר, מכך שהאוכלוסייה הערבית גדלה בחמישים השנים הראשונות למדינה פי שישה לערך, בעוד השטח המאפשר בניה למגורים נשאר בעיקרו כמעט ללא שינוי, מהיעדרן של תוכניות מתאר ותוכניות אב ליישובים הערביים, וחוסר ייצוג אפקטיבי של נציגים מן המגזרים הללו בוועדות התכנון והבנייה. [3]