בני ישראל (הודו)
קהילה יהודית שהתקיימה במערב הודו / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בני ישראל (במראטהית-יהודית: बेने इस्राएल, תעתיק: "בֶּנֶה ישראל") הוא כינויה של קהילה יהודית שהתקיימה במערב הודו לצד קהילת יהודי קוצ'ין ויהודי "בגדאד"[1] מאז הקמת מדינת ישראל עלתה רוב הקהילה לארץ ובה מצוי הריכוז הגדול ביותר של בני הקהילה.
בטרם העלייה לישראל באמצע המאה העשרים מנתה הקהילה כ-24,000 נפשות שהתרכזו בעיקר במומבאי[2], קולקטה, דלהי, אחמדאבאד וטהאנה. כיום, על-פי ההערכות, מונה הקהילה כ-85,000 נפשות בישראל, כ-3,000 נפשות באזור מומבאי, כמה מאות נפשות ברחבי הודו ועוד כ-5,000 נפשות ברחבי העולם כולל צאצאי נישואין בין עדתיים.