בני רכב
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בְּנֵי רֵכָב (נקראים גם: רֵכָבִים) הם משפחה וכת, מצאצאי יהונדב בן רכב.[1] הרכבים נזכרים בספר ירמיהו כמי שישבו ביהודה ונודעו בדרך חייהם הסגפנית שחיו בה על פי מצוותו של אביהם. המקורות המקראיים על מוצאם של הרכבים ועל אחריתם מועטים ואינם בהירים. יש הסבורים כי בני רכב היו כוהנים,[2] ולדעת אחרים[3] היו גרים בני השבט הקיני, צאצאיו של יתרו חותן משה.
המסתורין באשר לגורלם לאחר תקופת המקרא וייחודם כקבוצה שחיה חיי פרישות במדבר, עוררו שמועות ואגדות שנשמרו במסורות יהודיות מוקדמות ומאוחרות, נוצריות, ומוסלמיות.