ברזיל
המדינה הגדולה ביותר בדרום אמריקה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הרפובליקה הפדרלית של ברזיל (בפורטוגזית: República Federativa do Brasil, נהגה: ברזיאוּ [bɾaˈziw] האזנהⓘ?) היא המדינה הגדולה ביותר בשטחה ובאוכלוסייתה בדרום אמריקה, חמישית בשטחה ושביעית באוכלוסייתה בעולם.
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מוטו לאומי | סדר וקידמה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
המנון לאומי | ההמנון הברזילאי הלאומי | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ממשל | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
משטר | רפובליקה פדרלית דמוקרטית | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ראש מדינה | נשיא ברזיל | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ראש הרשות המבצעת | נשיא ברזיל | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
נשיא ברזיל | לואיז אינסיו דה סילבה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שפה רשמית | פורטוגזית[1] | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
עיר בירה | ברזיליה[2] 15°48′S 47°54′W | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
רשות מחוקקת | הקונגרס הלאומי של ברזיל | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
רשות שופטת | בית המשפט העליון הפדרלי | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
גאוגרפיה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
יבשת | דרום אמריקה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
העיר הגדולה ביותר | סאו פאולו | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שטח יבשתי[3] | 8,515,770 קמ"ר (6 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אחוז שטח המים | 0.65% | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אזור זמן | UTC -2 – -5 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
היסטוריה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הקמה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
– עצמאות – תאריך |
מפורטוגל 7 בספטמבר 1822 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ישות קודמת | ברזיל (1870–1889) האימפריה הברזילאית | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
דמוגרפיה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אוכלוסייה[4] (הערכה 1 במרץ 2024) | 217,232,301 נפש (7 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
צפיפות | 25.51 נפש לקמ"ר (195 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
כלכלה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
תמ"ג[5] (2022) | 1,920,096 מיליון $ (11 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
תמ"ג לנפש | 8,839$ (99 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מדד הפיתוח האנושי[6] (2022) | 0.760 (89 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מדד ג'יני | 48.9 (נכון ל־2020) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מטבע | ריאל ברזילאי (BRL) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
בנק מרכזי | הבנק המרכזי של ברזיל | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שונות | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
סיומת אינטרנט | br | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קידומת בין־לאומית | 55 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
www | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
(למפת ברזיל מוגדלת) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ברזיל חולשת על שטח גדול, בין מרכז היבשת לבין האוקיינוס האטלנטי; זו המדינה המזרחית ביותר ביבשת אמריקה. היא גובלת בעשר מדינות - למעשה בכל מדינות דרום אמריקה, מלבד אקוודור וצ'ילה. בדרום היא גובלת באורוגוואי, בדרום-מערב בארגנטינה, במערב בפרגוואי, בבוליביה ובפרו, בצפון-מערב בקולומביה, ובצפון בוונצואלה, בגיאנה, בסורינאם ובגיאנה הצרפתית.
בברזיל אדמות חקלאות פוריות וגם יערות גשם עצומים, אשר המפורסם שבהם הוא יער האמזונאס. ניצול אוצרות הטבע של המדינה והתיעוש הנרחב שהתפתח בה הפכו את ברזיל למעצמה כלכלית מובילה בדרום אמריקה ולמנהיגה אזורית. מדד הפיתוח האנושי של ברזיל הוא גבוה יחסית לשכנותיה, על אף הפערים החברתיים הניכרים השוררים בין שכבות החברה הברזילאית.
המדינה נקראת על שם עץ הברזיל (pau-brasil), שגדַל בה בשפע עד אמצע המאה ה-16 (כיום בסכנת הכחדה); ראשוני המתיישבים האירופאים העריכו אותו כמשאב טבע חשוב. שם העץ נגזר מן המילה "בראזה" (brasa), שפירושה בפורטוגזית "גחלת", בהשראת הגוון הכתום-אדום של ליבת גזע עץ הברזיל.
בראשיתה הייתה ברזיל קולוניה פורטוגלית, והשפה הרשמית בה היא פורטוגזית, בשונה מרוב ארצות אמריקה הלטינית, שבהן השפה העיקרית היא ספרדית.
בעוד האימפריה הספרדית באמריקה חולקה בין מדינות רבות, נשמרה אחדות האימפריה הפורטוגזית באמריקה תחת מדינת ענק אחת – ברזיל.
- ערך מורחב – היסטוריה של ברזיל
ההתיישבות האנושית בשטח שבו מצויה כיום מדינת ברזיל המודרנית התחילה בהגירתם של האינדיאנים הראשונים באלף ה-6 לפנה"ס. עד המאה ה-15 אוכלסה ברזיל בשבטי נוודים למחצה, שכלכלתם התבססה על ציד, דיג, ליקוט מזון וחקלאות בלתי ממוכנת.
ברזיל התגלתה לאירופים לראשונה בשנת 1500 על ידי מגלה הארצות הפורטוגלי פדרו קברל (אף כי יש החולקים על כך ומצביעים על אחרים שגילו אותה לשיטתם לפניו), ומאז נשלטה על ידי פורטוגל והייתה למושבה פורטוגלית.
לאחר רבע מאה של ביקורים מזדמנים בלבד, גברה ההתעניינות הפורטוגזית בברזיל, וב-1534 חולקה ברזיל ל-15 קפיטניות בניהולם של אצילים אשר היו אמורים לפתח אותן. אף על פי שרק שתיים מהקפיטניות עברו תהליכי פיתוח, הוקמה בשנת 1549 נקודת ממשל פורטוגזית מרכזית בברזיל, בעיר סלבדור. המתיישבים הפורטוגלים התמקדו בתחילה בגידול קנה סוכר בקרבת חופי היבשת. הם שעבדו מיליוני אפריקאיים לעבודות אלו, ועל כן רבים מתושבי המדינה הם ממוצא אפריקאי או ממוצא אפריקאי-אירופי. במאה ה-17 ובמאה ה-18 התגלו מרבצי זהב ויהלומים בדרום ברזיל ובמערבה. גל מחפשי זהב מפורטוגל הרחיב את האזור המיושב ואת גבולות המדינה על חשבון שטחי הספרדים.
החל משנות ה-20' של המאה ה-17 התקיימה בצפון-מזרח ברזיל מושבה הולנדית שנודעה גם בשם "הולנד החדשה" או ברזיל ההולנדית. בתחום השליטה ההולנדי חיו הולנדים לצד ברזילאים-פורטוגזים ואף מאות יהודים. היא נודעה בסובלנות דתית והתבססה כלכלית על מטעי סוכר ועבדות. בעקבות שינויים גיאו-פוליטיים באירופה ושורה של קרבות ימיים ויבשתיים בין צבאות הולנד ופורטוגל, הסתיימה השליטה ההולנדית באזור בשנת 1654.
כאשר כבשה צרפת של נפוליאון את פורטוגל בשנת 1807, נמלטה משפחת המלוכה הפורטוגזית לברזיל, הכריזה על ריו דה ז'ניירו כבירת האימפריה הפורטוגזית, ונתנה לברזיל מעמד שווה לזה של פורטוגל. בשנת 1821 חזרה משפחת המלוכה לפורטוגל, וביטלה את המעמד המיוחד שהקנתה בתקופת גלותה לברזיל. יורש העצר, פדרו, שנשאר בברזיל, תמך במחאה הברזילאית, וב-7 בספטמבר 1822 הכריז על עצמאות ברזיל, באירוע שנודע לימים כזעקת איפירנגה. ב-12 באוקטובר אותה שנה, הכריז על עצמו פדרו כפדרו הראשון קיסר ברזיל, וההכתרה התקיימה ב-1 בדצמבר. רק כעבור שלוש שנים, ב-29 באוגוסט 1825, הכירה פורטוגל רשמית במדינה החדשה. בשנת 1831, נאלץ פדרו, בלחץ העם הפורטוגלי והפרלמנט שמחו כנגד שלטונו, לחזור לפורטוגל ולוותר על השלטון, ובמקומו הומלך בנו, פדרו השני, בעודו בן חמש בלבד. כעבור עשר שנים, בשנת 1841, כשהגיע פדרו השני לבגרות מספקת, הוכתר רשמית כקיסר ברזיל.
פדרו השני הביא את ברזיל להישגים כלכליים מרשימים ביותר במהלך תקופת שלטונו (1840–1889), שנודעה בכינוי "האימפריה הברזילאית", אף על פי שבתקופה זו נלחמה המדינה על גבולותיה עם שכניה מדרום וממערב. הוא ביצע עבודות תשתית והתקין מסילות רכבת, פיתח את החקלאות בכלל ואת גידול הקפה בפרט, וכן קידם את ניצול המשאבים ביער האמזונאס.
בשנת 1888 בא על סיומו תהליך ארוך של ביטול העבדות בברזיל, כאשר חוק הזהב שחרר סופית את העבדים האפריקניים ממשטר העבדות. צעד זה הביא למתחים רבים עם בעלי המטעים והשררה, עד שב-15 בנובמבר 1889 הודח פדרו השני מהשלטון בהפיכה צבאית, וברזיל הוכרזה כרפובליקה פדרלית שנודעה לימים בכינוי הרפובליקה הישנה – תקופה שנמשכה עד שנת 1930. במסגרת ההפיכה, נכתבה לרפובליקה חוקה המבוססת על חוקת ארצות הברית. מאז ההכרה כרפובליקה עברו על ברזיל תקופות ארוכות של מהפכות ומרידות, שרק שנים מעטות של שקט חוצצות ביניהן.
בתחילת המאה ה-20 החליף הקפה את הסוכר כמוצר הייצוא העיקרי של ברזיל. בשנת 1930 עלה לשלטון בהפיכה הנשיא ז'טוליו ורגאס. ורגאס שלט, באופן רודני לעיתים, עד לשנת 1945. בהנהגתו לחמה ברזיל במלחמת העולם השנייה לצד בעלות הברית. תקופתו של ורגאס, הידועה בכינוי "המדינה החדשה", הייתה תקופה של תיעוש ופיתוח, שהעבירה את מרכז הכובד הכלכלי והחברתי מהאוליגרכים יצרני הקפה בסאו פאולו ובמינאס ז'ראיס לאנשי המעמד הבינוני החדש שנוצר בערים.
הפיכה צבאית הדיחה את ורגאס בשנת 1945, וחוקה דמוקרטית התקבלה ב-1946. התקופה שבין 1945 ו-1964 הייתה תקופה של תיעוש ופיתוח, אך גם של חוסר יציבות מדינית ומשבר כלכלי. ורגאס (שנבחר לכהונה שנייה בשנת 1950 והחזיק בנשיאות עד להתאבדותו בשנת 1954) נותר דמות מרכזית בפוליטיקה הברזילאית גם בשנות ה-50, ואף לאחר מותו. בשנת 1956 החליט הנשיא ז'וסלינו קוביצ'ק, לפתוח את מרכז המדינה להתיישבות מואצת. הוא העביר את בירת המדינה מריו דה ז'אנירו אל ברזיליה, עיר חדשה ומתוכננת, שנבנתה בחבל הסרטאו, בשטח מדינת גויאס, ובשנת 1960 הפכה רשמית לבירת המדינה.
במקביל החלה נדידה של איכרים אל האזורים המיוערים של צפון המדינה. השגת האדמות בוצעה על ידי בירוא שטחים עצומים מיערות האמאזונאס. תהליך זה מעורר חששות כבדים לפגיעה חמורה באיכות האוויר של כדור הארץ כולו, מאחר שיערות אלו בעלי ריכוז גבוה של עצים מפיקי חמצן.
הפיכה צבאית העלתה לשלטון כת צבאית שהשליטה בברזיל משטר דיקטטורה צבאית בשנים 1964 עד 1985. משטר זה היה מבוסס על הפרה שיטתית של זכויות האדם. הפעילות המפלגתית צומצמה לפעולתן של שתי מפלגות, האחת בעד המשטר הצבאי, והשנייה מפלגת אופוזיציה, ונעשו הסדרים לשמירת "מפלגת המשטר הצבאי" שכונתה "ARENA", כמנצחת העיקרית בכל מערכות הבחירות. הנשיא לא נבחר, כי אם מונה מקרב אנשי הכת הצבאית. תקופה זו הייתה תקופה של פיתוח כלכלי, שלעיתים גם כונה "הנס הכלכלי", אך שקיעתה של ברזיל במשבר הנפט של אמצע שנות ה-70, ויצירתו של חוב חיצוני הולך וגדל, הביאה למשבר כלכלי, עמו נאלצו אנשי הכת הצבאית להתמודד.
בשנת 1985 העבירה הכת הצבאית את השלטון לנשיא הנבחר טנקרדו נווס, אך זה מת בטרם החלה כהונתו. מהלך הדמוקרטיזציה וההתפתחות הושלם עם קבלת חוקה דמוקרטית בשנת 1988. כיום ברזיל היא דמוקרטיה פדרלית. נשיאה הראשון של ברזיל, שנבחר באופן דמוקרטי בבחירות כלליות וישירות לנשיאות, היה פרננדו קולור דה מלו, אך שמו הוכתם בפרשיות שחיתות, והוא התפטר מתפקידו בשנת 1992, באותו היום בו היה אמור הבית העליון בקונגרס, הסנאט הפדרלי, להצביע בעד הדחתו מתפקיד הנשיא. מאז בחירתו שלטו בברזיל אנשי מפלגות הימין והמרכז, עד לבחירתו של לואיז אינסיו דה סילבה (המכונה "לולה") איש השמאל. בפני הממשל בברזיל עומדים אתגרים מורכבים – פערים גדולים, בין העשירים ושכבות הביניים מחד, שרמת חייהם דומה לזו של מדינות מתקדמות, לעניים מאידך, אשר לרובם רמת חיים דומה לזו של מדינות בלתי מפותחות. כנופיות הפשע המשגשגות בערים והגורמות להתפרצויות אלימות מעת לעת. גם שמו של סילבה הוכתם בפרשיית שחיתות בשנת 2005, אשר הביאה לערעור מעמדו. יורשתו דילמה רוסף לא פעלה להילחם בשחיתות הגואה ויחד עמו הייתה אחת הדמויות המרכזיות בחקירה של המשטרה הפדרלית "מבצע שטיפת רכב" שחשפה מעורבות חסרת תקדים של הממשל בשחיתות. הנשיא ז'איר בולסונארו, שנכנס לתפקיד בינואר 2019 הבטיח להילחם בשחיתות, אך ספג ביקורת רבה על מעשיו לבירוא האמזונס לטובת עבודות החקלאות ותעשיית העץ. בולסונארו הפסיד בבחירות הבאות שנערכו באוקטובר 2022 ליריבו דה סילבה שחזר לכס הנשיאות.
- ערך מורחב – פוליטיקה של ברזיל
לברזיל היו, החל מהקמתה, שבע חוקות. על פי החוקה האחרונה, שאושרה בשנת 1988, ברזיל היא רפובליקה פדרלית דמוקרטית, נשיאותית, ייצוגית. נשיא ברזיל הוא גם ראש המדינה וגם ראש הממשלה, במערכת רב מפלגתית. הרשות המבצעת היא הממשלה, בעוד שהרשות המחוקקת היא שני בתי הקונגרס הלאומי של ברזיל. הרשות השופטת היא עצמאית ונפרדת מהרשות המבצעת והרשות המחוקקת. ברזיל מחולקת ל-26 מדינות, ולמחוז פדרלי.
נשיאה הנוכחי של ברזיל הוא לואיז אינסיו דה סילבה שהחליף את ז'איר בולסונארו.
מלבד מפלגת הפועלים, בברזיל עוד מספר מפלגות עיקריות: מפלגת המרכז המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, מפלגת הסוציאל-דמוקרטיה הברזילאית הנאו ליברלית, מפלגת העבודה הברזילאית המתויגת כמפלגת מרכז-ימין, ומפלגת העבודה הדמוקרטית השמאלית.
ראו גם: קטגוריה:ברזיל: מפלגות | רשימת נשיאי ברזיל
הרשויות
מבנה המדינה והפדרציה מבוסס על המודל של ארצות הברית. המערכת המשפטית כוללת בתי משפט פדרליים ובתי משפט של המדינות, ומבוססת על משפט קונטיננטלי שהובא מן המסורת הפורטוגזית אם כי בשנים האחרונות ניתנת חשיבות לתקדים.
ממשלת ברזיל היא הרשות המבצעת, ובראשה עומד נשיא ברזיל שנבחר לתקופת כהונה בת ארבע שנים, ורשאי להיבחר לתקופת כהונה אחת נוספת. הרשות המחוקקת היא שני הבתים של הקונגרס הלאומי של ברזיל. נציגי הבית התחתון, הוא בית הנבחרים של ברזיל, נבחרים אחת לארבע שנים על פי מפתח יחסי לפי גודל האוכלוסייה במדינות הפדרציה, בעוד שנציגי הבית העליון, הסנאט הפדרלי של ברזיל, נבחרים לתקופת כהונה בת שמונה שנים, שלושה מכל מדינה, ושלושה מהמחוז הפדרלי.
זכות בחירה ובחירות
זכות הבחירה ניתנת לכל אזרח. ההצבעה בגילאים 16 עד 18 ולאחר גיל 70 היא רשות, ובין הגילאים 18 ו-70 חלה חובת הצבעה - פרט לנכים ולמי שאינו יודע קרוא וכתוב.
בעלי תפקידים הנבחרים בבחירות ישירות, כנשיא, מושלי המדינות וראשי הערים, נבחרים בבחירות בנות שני סיבובים. אם אף מועמד אינו זוכה לרוב, שני המועמדים שקיבלו את מרב הקולות בסיבוב הראשון, מתמודדים בשנית. הנציגים לסנאט וראשי ערים בהן פחות מ-400,000 תושבים נבחרים בבחירות בנות סיבוב אחד בהן זוכה המועמד שקיבל את מספר הקולות הגדול ביותר. הנציגים לבית הנבחרים ולמועצות הערים נבחרים בבחירות יחסיות על פי מפתח מפלגתי.
מדינות ומחוזות
- ערך מורחב – מדינות ברזיל
ברזיל מחולקת ל-26 מדינות (בפורטוגזית: אסטדוס), הנהנות ממעמד פדרלי. בנוסף למדינות, קיים מחוז פדרלי אחד, שאינו שייך לאף מדינה, שבו שוכנת הבירה ברזיליה.
מדינות ברזיל הן יחידות אוטונומיות בעלות שלטון עצמי הכוללות רשויות ממשל משלהן, ואוטונומיה כלכלית יחסית. למדינות מערכת של סמלים ודגלים בדומה למערכת של הפדרציה, ברזיל. על אף האוטונומיה הניתנת לכל מדינה, שיטת הממשל במדינות זהה לזו של הפדרציה, כפי שקובעת החוקה. על פי החוקה, למדינות מערכת מיסוי משלהן, והבחירות במדינות נערכות אחת לארבע שנים.
ראש הרשות המבצעת במדינות הוא המושל (governador), ו"שרי" ממשלתו הם ה"מזכירים" (secretários). לכל מדינה "מועצה מחוקקת" ובית משפט משלה. המושלים וחברי המועצות נבחרים, אך השופטים ממונים על ידי המושל. החוקה של 1988 מעניקה למדינות את מידת האוטונומיה הרבה ביותר בברזיל מאז ימי "הרפובליקה הראשונה" (1891–1930). כתוצאה מכך רב כוחם של מושלי המדינות, ולרוב המועמדים לנשיאות הם מושלי מדינות.
כל אחד מ-27 המושלים חייב להשיג יותר ממחצית מהקולות, בסיבוב ראשון או בסיבוב שני. בניגוד לרמה הפדרלית, המועצה המחוקקת כוללת בית אחד, אך חבריה נבחרים באופן דומה. בחירות ברמת המדינה מתרחשות בה בעת עם הבחירות לנשיאות ברזיל ולקונגרס. ב-2002 נבחרו למשרת המושל מועמדים משמונה מפלגות שונות, ונציגי 28 מפלגות מיוצגות במועצות המחוקקות של המדינות.
רשימת המדינות
לחצו כדי להקטין חזרה
לחצו להגדלה
|