גביע העולם בכדורגל
טורניר כדורגל בינלאומי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
גביע העולם בכדורגל (באנגלית: FIFA World Cup; באיטלקית: Campionato mondiale di calcio; בספרדית: Copa Mundial de; בצרפתית: Coupe du monde de la FIFA ), הידוע גם בשמות מוּנדיאל (בספרדית) או מוֹנדיאלֶה (באיטלקית) או גביע העולם של פיפ"א[1], הוא טורניר הכדורגל החשוב ביותר בעולם, שבו מתמודדות 48 מתוך כלל הנבחרות הלאומיות לגברים, ובסופו מוענק הגביע לנבחרת המנצחת בטורניר. פיפ"א הוא הגוף הבין-לאומי המנהל את תחרויות הכדורגל הרשמיות המקדימות לטורניר, ואת הטורניר עצמו. הטורניר נערך לראשונה ב-1930, ומאז הוא נערך אחת לארבע שנים, למעט ביטולו ב-1942 וב-1946 בשל מלחמת העולם השנייה.
ענף | כדורגל |
---|---|
תאריך ייסוד | 1930 |
ארגון מפעיל | פיפ"א |
מספר מתמודדים | 48 |
מדינות משתתפות | כלל עולמי |
יבשת | כל היבשות מלבד אנטארקטיקה |
זוכה | ארגנטינה (שלוש זכיות) |
הכי הרבה זכיות | ברזיל (חמש זכיות) |
האתר הרשמי | |
במתכונתו הנוכחית משתתפות בטורניר 48 נבחרות המתחרות במספר אצטדיונים במדינה שנבחרת מראש[2], ומשכו כחודש אחד. שלב המוקדמות, הנמשך כשנתיים, משמש לקביעת 47 הנבחרות שיעפילו לטורניר ביחד עם הנבחרת המייצגת את המדינה המארחת. בטורניר המוקדמות משתתפות כ-200 נבחרות, המחולקות לשישה אזורים שונים לפי שיוכן היבשתי וקונפדרציית הכדורגל שאליה הן משתייכות. בעבר היה נהוג כי הנבחרת שזוכה בטורניר מעפילה אוטומטית לטורניר הבא, אך מנהג זה בוטל בתחילת שנות ה-2000, כך שנבחרת ברזיל, שזכתה במונדיאל 2002, הייתה צריכה להתמודד במוקדמות מונדיאל 2006.
ב-22 המונדיאלים שנערכו עד כה זכו שמונה נבחרות. נבחרת ברזיל זכתה במונדיאל חמש פעמים, והיא גם הנבחרת היחידה שהשתתפה בכל המונדיאלים. נבחרת איטליה ונבחרת גרמניה זכו בארבעה מונדיאלים כל אחת. נבחרת ארגנטינה עם שלוש זכיות. האלופות האחרות הן נבחרת אורוגוואי (מנצחת המונדיאל הראשון) ונבחרת צרפת עם שתי זכיות, ונבחרת אנגליה ונבחרת ספרד עם זכייה אחת כל אחת.
המונדיאל הוא אחד מאירועי הספורט הנצפים ביותר בעולם: במשחק גמר מונדיאל 2006, שנערך בברלין, בו איטליה ניצחה את צרפת בגמר, צפו כ-715 מיליון אנשים[3].
שמו הרשמי של הטורניר הוא "גביע העולם של פיפ"א", ובעבר הוא היה ידוע בעברית כ"גביע העולם בכדורגל", "גביע העולם" או "הגביע העולמי". בסביבות אמצע שנות השמונים החל השימוש במילה מוֹנדיאל, שמקורה במילה בספרדית Mundial ופירושה הוא "עולמי", וכן במילה הצרפתית monde שמשמעותה העולם. החל ממונדיאל 1994, שנערך בארצות הברית, הפך השם "מונדיאל" לגרסה הנפוצה בעברית של שם הטורניר[4].
התהוות המונדיאל
משחק הכדורגל הבין-לאומי הראשון נערך בגלאזגו שבסקוטלנד ב-1872, ובו התמודדו נבחרת סקוטלנד ונבחרת אנגליה. הטורניר הבין-לאומי הראשון בהיסטוריה היה אליפות הבית הבריטית, שנערכה לראשונה ב-1884. בתקופה זו הכדורגל היה נפוץ בעיקר בממלכה המאוחדת. בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הפך הכדורגל לספורט נפוץ ופופולרי ברחבי העולם, ובאולימפיאדת פריז (1900) ואולימפיאדת סנט לואיס (1904) התקיימו טורנירי ראווה ללא הענקת מדליות, שהוענקו מאוחר יותר באופן רטרואקטיבי על ידי הוועד האולימפי הבין-לאומי.
ב-1904 הוקמה פיפ"א, וזמן קצר לאחר הקמתה היא ניסתה לארגן טורניר כדורגל בין-לאומי בין המדינות השונות מחוץ למסגרת האולימפית, שהיה אמור להיערך בשווייץ ב-1906. תקופה זו הייתה ראשיתו של הכדורגל הבין-לאומי, ובהיסטוריה הרשמית של פיפ"א הוא מתואר ככישלון[5]. באולימפיאדת לונדון ב-1908 הפך הכדורגל לתחרות רשמית. הטורניר אוּרגן על ידי התאחדות הכדורגל האנגלית, המנהלת את הכדורגל באנגליה, והיה מיועד עבור שחקנים חובבנים בלבד. הממלכה המאוחדת, שיוצגה על ידי נבחרת החובבים של אנגליה בכדורגל, זכתה במדליות הזהב. הישג זה חזר על עצמו גם בטורניר הכדורגל של אולימפיאדת סטוקהולם ב-1912, שאורגן על ידי התאחדות הכדורגל של שוודיה.
גם הטורנירים האולימפיים הבאים היו מיועדים עבור קבוצות חובבניות, וכתוצאה מכך נוסד גביע סר תומאס ליפטון בטורינו ב-1909. טורניר ליפטון היה אליפות בין מועדוני כדורגל (ולא נבחרות לאומיות) ממדינות שונות, שייצגו כל אחד מדינה שלמה. תחרות זאת נחשבת לעיתים כמונדיאל הראשון[6], והתחרו בה מועדונים בכירים מאיטליה, גרמניה ושווייץ, אך ללא קבוצות מאנגליה לאור סירובה של ההתאחדות המקומית. ליפטון הזמין לטורניר קבוצה אנגלית חובבנית בשם וסט אוקלנד. היא זכתה בטורניר ב-1911 והגנה על תוארה בפעם הבאה שנערך הטורניר, ולפיכך קיבלה את הגביע לחזקתה לצמיתות לפי כללי הטורניר.
ב-1914 הסכימה פיפ"א להכיר בטורניר הכדורגל האולימפי כ"אליפות כדורגל בין-לאומית לחובבנים", ונטלה את האחריות על ניהולו[7]. דבר זה הוביל לתחרות הכדורגל הבין-לאומי הראשונה בהיסטוריה, שנערכה באולימפיאדת אנטוורפן ב-1920, ובה התמודדו מצרים ו-13 נבחרות אירופיות, כשבלגיה זוכה בטורניר. אורוגוואי זכתה בטורניר הכדורגל באולימפיאדת פריז (1924) ובאולימפיאדת אמסטרדם (1928).
בעקבות ההצלחות של הטורניר האולימפי החליטה פיפ"א, בראשותו של הנשיא ז'יל רימה וביוזמתו של הנרי דלוניי, לנסות פעם נוספת לארגן טורניר כדורגל עצמאי בין-לאומי מחוץ לאולימפיאדה. ב-28 במאי 1928 נערך קונגרס פיפ"א באמסטרדם, ובו התקבלה ההחלטה הרשמית לארגן טורניר אליפות עולם בחסות פיפ"א[8]. בתקופה זו הייתה אורוגוואי אלופה אולימפית פעמיים ברציפות, ועל מנת לחגוג את יובל המאה לכתיבת הגרסה הראשונה של חוקת אורוגוואי ב-1930 הוחלט לתת לה לארח את טורניר המונדיאל הראשון אי פעם שנקרא "גביע ז'יל רימה".
עד מלחמת העולם השנייה ולאחריה
התאחדויות הכדורגל של מספר מדינות נבחרות הוזמנו לשלוח נבחרת לטורניר, אך משמעות בחירתה של אורוגוואי הייתה מסע ארוך ויקר לרוחב האוקיינוס האטלנטי עבור נבחרות אירופיות. למעשה, עד חודשיים לפני הטורניר לא הסכימה אף מדינה אירופית לשלוח נבחרת לטורניר. רימה הצליח לשכנע את בלגיה, צרפת, רומניה, ויוגוסלביה לשלוח נבחרות. בסך הכל השתתפו בטורניר 13 נבחרות: שבע מדרום אמריקה, ארבע מאירופה ושתיים מצפון אמריקה. שני המשחקים הראשונים בטורניר נערכו במקביל ב-13 ביולי 1930, ובהם ניצחו נבחרת צרפת (4 - 1 על נבחרת מקסיקו) ונבחרת ארצות הברית (3 - 0 על נבחרת בלגיה). השער הראשון בתולדות המונדיאל הובקע על ידי הצרפתי לוסיאן לורן. במשחק הגמר גברה אורוגוואי על נבחרת ארגנטינה בתוצאה 4 - 2 לעיני קהל במונטווידאו שמנה 68,346 צופים[9] (או 93,000 צופים לפי גרסה אחרת[10]), ובכך הפכה למדינה הראשונה שזוכה במונדיאל.
בעקבות ייסוד המונדיאל נשקלה האפשרות לא לערוך טורניר כדורגל באולימפיאדת לוס אנג'לס ב-1932, בעקבות הפופולריות הנמוכה של הכדורגל בארצות הברית ועליית קרנו של הפוטבול. פיפ"א והוועד האולימפי הבין-לאומי לא הסכימו גם על מעמדם החובבני של השחקנים, ולפיכך הוצא הכדורגל מהאולימפיאדה[11]. הטורניר האולימפי התחדש באולימפיאדת ברלין ב-1936, אך חשיבותו הייתה נמוכה בהשוואה למונדיאל. הבעיות העיקריות שהיו במונדיאלים הראשונים היו קשיי המסע הבין-יבשתי והמלחמה. נבחרות דרום אמריקניות בודדות היו מוכנות להגיע למונדיאל 1934 ולמונדיאל 1938 באירופה, בהם הייתה נבחרת ברזיל הנציגה היחידה של היבשת. המונדיאלים הללו היו היחידים בהיסטוריה של הטורניר שנערכו בלי שלב בתים בכלל, והחלו ישירות משמינית הגמר. האלופה המכהנת אורוגוואי סירבה להשתתף במונדיאל 1934 בעקבות סירובן של הנבחרות האירופיות לבוא לאורוגוואי במונדיאל הקודם, ובכך הייתה לאלופה היחידה אי פעם שלא משתתפת בטורניר העוקב. הטורניר, שנערך באיטליה, הסתיים בניצחונה של הנבחרת המארחת. מונדיאל 1938, שנערך בצרפת, היה אמור לכלול גם כן 16 נבחרות, אך בסופו של דבר פרשה אוסטריה בעקבות האנשלוס (הסיפוח לגרמניה הנאצית). איטליה הוכתרה כאלופת העולם, והשלימה שתי זכיות רצופות. המונדיאלים ב-1942 וב-1946 בוטלו בעקבות מלחמת העולם השנייה והשלכותיה.
בטורנירים שבין 1934 ל-1978 היו רוב המשתתפות מאירופה ומדרום אמריקה, וכן מיעוט מבין מדינות צפון אמריקה, אפריקה, אסיה ואוקיאניה. לרוב, נבחרות אלה נוצחו על ידי הנבחרות מאירופה ומדרום אמריקה. עד מונדיאל 1982 הנבחרות היחידות מחוץ לאירופה ודרום אמריקה שהתקדמו מעבר לשלב הראשון היו נבחרת ארצות הברית (חצי גמר ב-1930), נבחרת קובה (רבע גמר ב-1938), נבחרת קוריאה הצפונית (רבע גמר ב-מונדיאל 1966), ונבחרת מקסיקו (רבע גמר ב-1970). החל ממונדיאל 1986 זכו הנבחרות מאפריקה, אסיה וצפון אמריקה להצלחה רבה יותר, ואלו שהגיעו לשלב רבע הגמר הן מקסיקו (1986), קמרון (1990), קוריאה הדרומית (מקום רביעי ב-2002), סנגל וארצות הברית (2002), וגאנה (2010). עם זאת, הנבחרות האירופיות והדרום אמריקניות נותרו החזקות ביותר, ובמונדיאל 2006 כל אלו שהשתתפו ברבע הגמר היו מיבשות אלה.
1950 - 1986: שלוש זכיות ברזילאיות וטוטאל פוטבול הולנדי
ברזיל 1950
- ערך מורחב – מונדיאל 1950
במונדיאל 1950, שנערך בברזיל, השתתפו לראשונה נבחרות בריטיות. הנבחרות הבריטיות פרשו מפיפ"א ב-1920, בין השאר בגלל סירובן לשחק נגד מדינות עמן בריטניה הייתה במלחמה וכמחאה על השפעות זרות על כדורגל[12], אך חזרו ב-1946 בעקבות הזמנה של פיפ"א[13]. בטורניר זה השתתפה גם האלופה הראשונה אורוגוואי, שהחרימה את שני הטורנירים הקודמים. היא גם זכתה בטורניר לאחר שגברה על המארחת ברזיל במשחק המכריע, שבו נערך שלב בתים שני במקום שלב נוקאאוט כמקובל. במונדיאל זה השתתפו 13 נבחרות במקום 16, לאחר פרישתן של הודו, סקוטלנד וטורקיה. סיפורה של הודו נחשב עד היום ליוצא דופן, מאחר שהיא פרשה על פי המיתוס בעקבות סירובה של פיפ"א להתיר לשחקניה לשחק יחפים, אך בפועל פרשה כפי שהעיד קפטן הנבחרת באותה עת, מכיוון שההודים לא שמעו קודם לכן על המונדיאל ולא לקחו אותו ברצינות ובכך הייתה הודו לנבחרת היחידה אי פעם שמעפילה למונדיאל ומעולם לא שיחקה בו בפועל[14].
שווייץ 1954
- ערך מורחב – מונדיאל 1954
מונדיאל 1954 נערך בשווייץ, והתאפיין במספר השערים הגבוה שהובקע בו. ב-26 משחקי המונדיאל הובקע ממוצע שיא של 5.4 שערים למשחק, ומאז חלה ירידה הדרגתית בממוצע השערים למשחק בכל מונדיאל. טורניר זה היה הראשון שבו נקבעה הארכה במקרה שהמשחק הסתיים בתיקו, ובאופן חריג למונדיאלים נקבע גם כי בשלב הבתים, תשחק כל נבחרת נגד שתיים מתוך שלוש יריבותיה, וכי במקרה של שוויון נקודות ייערך משחק פלייאוף. הונגריה, בראשותו של פרנץ פושקש, נחשבה למועמדת הבכירה לזכות בטורניר. היא אף גברה על גרמניה המערבית 8 - 3 בשלב הבתים, אך הפסידה לה במשחק הגמר אף על פי שהובילה 2 - 0.
שוודיה 1958
- ערך מורחב – מונדיאל 1958
מונדיאל 1958 בשוודיה היה המונדיאל האחרון שנערך בפעם השנייה ברציפות באותה יבשת. מונדיאל זה זכור בעיקר בזכות הופעתו של הכדורגלן הברזילאי פלה, שבגיל 17 הוביל את ברזיל לזכייה הראשונה בתולדותיה במונדיאל, כשניצחה בגמר את שוודיה בתוצאה 2 - 5.
16 נבחרות העפילו לטורניר הגמר לאחר טורניר מוקדמות וחולקו לארבעה בתים של 4 נבחרות בכל בית. בניגוד למונדיאל הקודם, כל נבחרת התמודדה לפחות פעם אחת מול שאר הנבחרות מהבית שלה, חוץ ממקרה של שוויון נקודות. במקרה שבסיום שלב הבתים הנבחרות שסיימו במקומות השני והשלישי באותו הבית סיימו עם אותן מספר נקודות, שיחקו שתי הנבחרות משחק פלייאוף שהמנצחת בו עלתה לשלב הבא (באותה תקופה, הפרש שערים לא היה בשימוש).
צ'ילה 1962
- ערך מורחב – מונדיאל 1962
במונדיאל 1962, שנערך בצ'ילה, זכתה ברזיל לאחר ניצחון על צ'כוסלובקיה במשחק הגמר, והייתה לנבחרת השנייה מלבד איטליה, עד אז, שהצליחה להגן על תוארה. פלה המשיך לככב בשורותיה, אך נפצע בשלב הבתים והוחלף על ידי גארינצ'ה, שהצליח להצטיין למרות הנכות ברגלו.
מבנה הטורניר נשאר כפי שהיה במונדיאל 1958. 16 נבחרות העפילו לטורניר לאחר טורניר מוקדמות, וחולקו לארבעה בתים של ארבע נבחרות בכל בית. שתי הנבחרות הטובות ביותר מכל בית העפילו לשלב רבע הגמר.
כללית, טורניר זה עמד בסימן עלייתו של הכדורגל ההגנתי, שנמשכה גם בטורנירים הבאים, וניכרה בו ירידה משמעותית במספר השערים בהשוואה לטורנירים השופעים של שנות החמישים. זאת, יחד עם מיקומו הנידח יחסית, מיעוט צופים בחלק מהמשחקים, אפילו בשלבים מתקדמים, ואירועים אלימים שהתרחשו בו, הביאו לכך שהטורניר נחשב לאחד הפחות מוצלחים והפחות זכורים בתולדות המשחק.
אנגליה 1966
- ערך מורחב – מונדיאל 1966
מונדיאל 1966 נערך באנגליה, הנחשבת למקום הולדתו של הכדורגל. במהלך ההכנות לטורניר נגנב גביע ז'יל רימה, ולבסוף נמצא על ידי כלב בלונדון. הנבחרת המפתיעה של הטורניר הייתה קוריאה הצפונית, שהעפילה עד רבע הגמר. בשלב זה היא התמודדה מול פורטוגל, ועל אף שהובילה 3 - 0 הסתיים המשחק בתוצאה 3 - 5 לרעתה, בעיקר בזכות רביעייה של אאוזביו, שסיים כמלך השערים של הטורניר עם 9 שערים. במשחק הגמר בין אנגליה לגרמניה המערבית הבקיע ג'ף הרסט האנגלי שלושער לזכות נבחרתו, והוביל את אנגליה לזכייתה הראשונה בטורניר. עם זאת, השער השלישי של אנגליה (והשני של הרסט) הובקע בזמן ההארכה, ועד היום קיים ספק האם הכדור אכן עבר את קו השער.
מקסיקו 1970
- ערך מורחב – מונדיאל 1970
מונדיאל 1970 נערך במקסיקו והיה למונדיאל הראשון שנערך באמריקה הצפונית. במונדיאל זכתה, בפעם השלישית, נבחרת ברזיל לאחר שגברה על נבחרת איטליה בגמר בתוצאה 4 - 1 ועל כן היא קיבלה את גביע ז'יל רימה לצמיתות (אולם זה נגנב לאחר מכן ממשרדי התאחדות הכדורגל הברזילאית ומאז נעלמו עקבותיו). במונדיאל הזה הוכנסו שני חידושים: השופטים השתמשו בכרטיסים אדומים וצהובים והותר לקבוצות לבצע חילופים במהלך המשחק. מלך השערים היה גרד מילר הגרמני שהבקיע 10 שערים עבור נבחרתו ובכדור הזהב זכה פלה, קפטן נבחרת ברזיל. משחק כדורגל שנערך במוקדמות המונדיאל בין אל סלוודור להונדורס גרם לפריצתה של מלחמה קטנה בין המדינות העוינות אשר זכתה לכינוי מלחמת הכדורגל. מונדיאל זה היה הראשון והיחיד (נכון ל-2022) בו השתתפה נבחרת ישראל בכדורגל.
גרמניה המערבית 1974
- ערך מורחב – מונדיאל 1974
במונדיאל 1974, שנערך בגרמניה המערבית, נוסף שלב בתים שני לפני שלב הנוקאאוט. המונדיאל זכור במיוחד בזכות סגנון הטוטאל פוטבול של הולנד בהנהגתם של יוהאן קרויף ויוהאן ניסקנס, שהעפילה עד שלב הגמר והפסידה בו למארחת גרמניה המערבית.
הסיבוב הראשון של הטורניר הפגיש שתי נבחרות למפגש פוליטי טעון, כשנבחרות מערב ומזרח גרמניה שיחקו ביניהן בהמבורג. גרמניה המזרחית הפתיעה וניצחה בתוצאה 1:0, אך נשרה מהטורניר בסיבוב השני.
אף על פי שנבחרת הולנד הפסידה במשחק הגמר וסיימה את הטורניר במקום השני, כוכבם יוהאן קרויף ושיטת הכדורגל הטוטאלי הדהימו רבים, מה גם שהייתה זו נבחרת אלמונית למדי עד לאותו מועד, והיא הפכה לנבחרת הבולטת והאהודה ביותר מחוץ לגרמניה באותו טורניר. לעומת אלה, אכזבו נבחרות איטליה וברזיל, שהופיעו בגמר של 1970. איטליה נשרה כבר בשלב הבתים הראשון, ואילו ברזיל, אף על פי שסיימה רביעית, הציגה כדורגל פושר יחסית, ולא מצאה תחליף להיעדרו של פלה, שפרש מהנבחרת בתחילת שנות השבעים.
ארגנטינה 1978
- ערך מורחב – מונדיאל 1978
מונדיאל 1978 נערך בארגנטינה, ובסיומו זכתה הנבחרת המארחת בתואר הראשון בתולדותיה כשניצחה במשחק הגמר את הולנד 3 - 1 בתום הארכה. בעקבות מחלוקות על טוהר המשחק המכריע בשלב הבתים בין ארגנטינה לפרו, ומשחק נוסף במונדיאל הבא, החליטה פיפ"א כי כל המשחקים המכריעים בשלב זה יתחילו באותה שעה בדיוק.
מבנה הטורניר נשאר כפי שהיה במונדיאל 1974. 16 נבחרות העפילו לטורניר לאחר טורניר מוקדמות, וחולקו לארבעה בתים של 4 קבוצות בכל בית. שתי הנבחרות עם המאזן הטוב ביותר בכל בית העפילו לסיבוב השני, שבו היו שני בתים של 4 נבחרות בכל אחד. שתי הנבחרות שיסיימו את הבית במקום הראשון העפילו למשחק הגמר, ושתי הנבחרות שסיימו במקום השני התמודדו ביניהן במשחק על המקום השלישי.
מחלוקות רבות היו במונדיאל זה, והבולטת בהן הייתה המחלוקת סביב המשחק האחרון בסיבוב השני בין נבחרות ארגנטינה ופרו. עקב העובדה שמשחקה של ברזיל, יריבתה של ארגנטינה במאבק על העלייה לגמר, נגד פולין הסתיים מספר שעות לפני המשחק בין ארגנטינה ופרו, נבחרת ארגנטינה ידעה שהיא צריכה לנצח את פרו בהפרש של לפחות ארבעה שערים על מנת להעפיל למשחק הגמר.
ספרד 1982
- ערך מורחב – מונדיאל 1982
מונדיאל 1982, שנערך בספרד, היה האחרון שבו נכלל שלב הבתים הנוסף לפני שלב הנוקאאוט. בחצי הגמר הדיחה גרמניה המערבית את צרפת לאחר דו-קרב פנדלים, שהיה הראשון בתולדות המונדיאלים. במשחק הגמר היא הפסידה לאיטליה, שזכתה בתואר בפעם השלישית והשתוותה לברזיל מבחינת מספר הזכיות.
היה זה הטורניר הראשון שבו השתתפו 24 נבחרות לאומיות, לאחר שבמונדיאלים הקודמים התקן היה 16 נבחרות. באותו טורניר, טרם זינוקו הגדול של הכדורגל האפריקני, ובמידה פחותה, זינוקו של הכדורגל האסיאני והצפון-מרכז אמריקני, הביא הדבר להשתתפותן של מספר נבחרות לא ראויות.
מקסיקו 1986
- ערך מורחב – מונדיאל 1986
מונדיאל 1986 נערך במקסיקו. הנבחרת הזוכה הייתה נבחרת ארגנטינה, שניצחה את גרמניה המערבית בתוצאה 3:2 במשחק הגמר באצטדיון האצטקה שבמקסיקו סיטי.
במונדיאל זכתה ארגנטינה בגמר מול גרמניה המערבית 2 - 3, והוא זכור בעיקר בשל המשחק בין ארגנטינה לאנגליה. דייגו מראדונה הארגנטינאי הבקיע את שני השערים במשחק, כשהראשון מביניהם מובקע באמצעות היד וזוכה לכינוי "שער יד האלוהים".
החל משנות ה-90
איטליה 1990
- ערך מורחב – מונדיאל 1990
מונדיאל 1990, שנערך באיטליה, נחשב עד היום כאחד המונדיאלים הכושלים ביותר. הנבחרות שיחקו בסגנון הגנתי נוקשה, וממוצע השערים למשחק בטורניר (2.21) היה הנמוך ביותר אי פעם. בטורניר זה נשלף גם מספר שיא של 16 כרטיסים אדומים. במשחק בבית ו' בין אירלנד למצרים החזיק השוער האירי בכדור במשך שש דקות, ובעקבות כך קבעה פיפ"א כי אסור לשוער לגעת בכדור בידו אם נמסר לו על ידי כף הרגל של אחד משחקני קבוצתו. חידוש נוסף שהונהג לאחר מונדיאל 1990, היה הענקת שלוש נקודות לניצחון במקום שתי נקודות.
במשחק הגמר התמודדו גרמניה המערבית וארגנטינה. המשחק התנהל כששתי הנבחרות מנסות בכל כוחן להימנע מספיגת שער, ורק בעקבות פנדל שנבעט שש דקות לפני סיום המשחק ניצחה גרמניה. בעקבות ניצחון זה טבע גארי לינקר האנגלי את האמרה הידועה "כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת"[15].
ארצות הברית 1994
- ערך מורחב – מונדיאל 1994
מונדיאל 1994 נערך בארצות הברית. הנבחרת המפתיעה בטורניר הייתה בולגריה, שלאחר 15 משחקים ברציפות בהם לא ניצחה, במונדיאלים הקודמים שהשתתפה בהם, הצליחה להעפיל עד חצי הגמר, ובמשחק על המקום השלישי הובסה על ידי שוודיה בתוצאה 4 - 0. עוד קודם לכן נתפס הכוכב הארגנטינאי דייגו מראדונה בשימוש בסמים והורחק מהטורניר, דבר שהוביל לסיום מאכזב לקריירה המצליחה שלו. משחק הגמר בין ברזיל לאיטליה היה הראשון בהיסטוריה שהסתיים ללא שערים וכתוצאה מכך, הראשון שהוכרע בדו-קרב פנדלים, בו ניצחה ברזיל בתוצאה 2–3 לאחר החטאה של רוברטו באג'ו.
צרפת 1998
- ערך מורחב – מונדיאל 1998
ברזיל העפילה גם לגמר מונדיאל 1998 בצרפת, והובסה בו 0 - 3 על ידי נבחרת צרפת בעיקר בזכות שני שערים של זינדין זידאן, שהיקנו לו את עיקר פרסומו כאחד מגדולי הכדורגלנים הצרפתים בהיסטוריה.
דאבור שוקר מנבחרת קרואטיה המפתיעה, שהגיעה למקום השלישי, זכה בתואר מלך השערים של הטורניר (נעל הזהב) לאחר שהבקיע 6 שערים. נבחרת אחרת שבלטה לטובה הייתה דנמרק, שבין היתר הביסה את ניגריה 1-4 בשמינית הגמר והודחה ברבע הגמר רק לאחר מאבק עיקש ורב שערים נגד ברזיל, שהסתיים בהפסד 2–3. גם הולנד היוותה גורם חשוב במונדיאל לראשונה מאז מונדיאל 1978, והודחה רק בחצי הגמר בבעיטות הכרעה נגד ברזיל.
אסיה 2002
- ערך מורחב – מונדיאל 2002
מונדיאל 2002 היה הראשון שנערך באסיה, וגם הראשון שנערך בשתי מדינות במקביל: יפן וקוריאה הדרומית. הברזילאי רונאלדו סיים את הטורניר כמלך השערים עם שמונה הבקעות (המספר הגבוה ביותר למלך השערים מאז מונדיאל 1970), והוביל את נבחרתו לניצחון בגמר על גרמניה עם צמד שערים. המונדיאל הזה ידוע גם בזכות הקמפיין המפתיע של טורקיה וקוריאה הדרומית, שזכו במקום השלישי והמקום הרביעי בהתאמה.
גרמניה 2006
- ערך מורחב – מונדיאל 2006
גרמניה אירחה את מונדיאל 2006, שהסתיים בניצחון של איטליה על צרפת לאחר דו-קרב פנדלים. בטורניר זה הבקיע רונאלדו הברזילאי 3 שערים, שהביאו אותו לסך של 15 שערים ולשבירת שיאו של הגרמני גרד מילר (14 שערים).
דרום אפריקה 2010
- ערך מורחב – מונדיאל 2010
מונדיאל 2010 היה הראשון שנערך באפריקה, ובסיומו זכתה ספרד בתואר הראשון בתולדותיה לאחר שגברה 1 - 0 על הולנד משער של אנדרס אינייסטה בדקה ה-117'. היה זה הניצחון 1 - 0 הרביעי ברציפות של ספרד במונדיאל זה. מנגד, היה זה הפסדה השלישי של הולנד במשחק הגמר של המונדיאל.
ההחלטה של פיפ"א לארח את המונדיאל באפריקה, הותירה את קונפדרציית הכדורגל של אוקיאניה כקונפדרציית הכדורגל היחידה שלא אירחה את המונדיאל. איטליה הייתה האלופה המכהנת, לאחר שזכתה במונדיאל 2006 שנערך בגרמניה. הגרלת משחקי המונדיאל נערכה ב-4 בדצמבר 2009 בקייפטאון.
ברזיל 2014
- ערך מורחב – מונדיאל 2014
מונדיאל 2014 התקיים בברזיל, שהיא המדינה החמישית המארחת את הטורניר פעמיים (האחרות הן איטליה, צרפת, מקסיקו וגרמניה). גרמניה הביסה את ברזיל 7 - 1 במשחק חצי הגמר, ובמשחק הגמר של הטורניר ניצחה את ארגנטינה בתוצאה 1 - 0 (בדיוק כמו בגמר הקודם ביניהן), וזכתה בתואר בפעם הרביעית בתולדותיה. במונדיאל זה נשבר גם שיא ההבקעות של רונאלדו על ידי מירוסלב קלוזה הגרמני, והניצחון הגרמני היה הפעם הראשונה שבה נבחרת אירופית זוכה בתואר על אדמת אמריקה.
רוסיה 2018
- ערך מורחב – מונדיאל 2018
מונדיאל 2018 נערך ברוסיה. במשחק הגמר ניצחה נבחרת צרפת את נבחרת קרואטיה 2–4. בטורניר זה הוכנסה לראשונה לשימוש טכנולוגיית השיפוט בעזרת וידאו (VAR).
בטורניר התקיימו בסך הכל 64 משחקים. משחק הגמר היה הפורה ביותר מבחינת שערים (בזמן החוקי) מאז משחק הגמר במונדיאל 1958. זהו גמר שלישי לנבחרת צרפת, הגמר הקודם אליו עלתה היה גמר מונדיאל 2006 (אז הפסידה לנבחרת איטליה בבעיטות פנדלים). הפעם הראשונה בה זכתה בגביע הייתה במונדיאל 1998, אותו אירחה. זהו גמר ראשון לנבחרת קרואטיה, שהישג השיא שלה עד לתחרות הזו היה המקום השלישי במונדיאל 1998.
קטר 2022
- ערך מורחב – מונדיאל 2022
מונדיאל 2022 נערך בקטר. במשחק הגמר ניצחה נבחרת ארגנטינה את נבחרת צרפת בדו-קרב פנדלים 2-4, לאחר שהמשחק בתום הארכה הסתיים בתוצאה 3-3. במשחק על המקום השלישי ניצחה קרואטיה, סגנית האלופה המכהנת, את מרוקו. ליונל מסי נבחר למצטיין הטורניר וקיליאן אמבפה הוכתר כמלך השערים בטורניר.
מונדיאל זה הוא המונדיאל האחרון בן 32 נבחרות, כאשר החל מהמונדיאל הבא (מונדיאל 2026 בארצות הברית, קנדה ומקסיקו) ישתתפו בטורניר 48 נבחרות. בשל האקלים החם בקטר, הטורניר נערך בחודשים נובמבר עד דצמבר, והוא הראשון שאינו מתקיים בחודשים מאי, יוני או יולי. המונדיאל נערך בפרק זמן מקוצר של 29 ימים, עם 64 משחקים בשמונה אצטדיונים בחמש ערים.
הענקת אירוח המונדיאל לקטר שנויה במחלוקת בשל היחס למהגרי עבודה, לנשים ולקהילת הלהט"ב, האקלים החם, היעדר תרבות כדורגל בקטר, פגיעה בלוח הזמנים המסורתי, איסור על מכירת אלכוהול, האשמות בשוחד בעת המכרז והאשמות בשחיתות רחבה יותר של פיפ"א.
טורנירים נוספים
במשך השנים נוסדו טורנירים בין-לאומיים שונים בעקבות המונדיאל. הטורניר המקביל בכדורגל נשים, מונדיאל הנשים, נערך לראשונה בסין ב-1991. טורניר הנשים קטן יותר בהשוואה לטורניר הגברים, אך חשיבותו גדלה במשך השנים; מספר הנרשמות למוקדמות הטורניר ב-2007 היה 120, יותר מפי שניים בהשוואה לטורניר הראשון. גביע הקונפדרציות של פיפ"א הוא טורניר הנערך שנה אחת לפני המונדיאל במדינה (או המדינות) המארחת כחזרה גנרלית לקראת המונדיאל הקרוב. בטורניר זה משתתפות הנבחרות שזכו באליפות שש הקונפדרציות של פיפ"א (כגון אליפות אירופה בכדורגל), הנבחרת שזכתה במונדיאל הקודם והמדינה שאמורה לארח את המונדיאל. פיפ"א מארגנת גם אליפויות עולם לקבוצות גיל נמוכות יותר, כגון המונדיאל עד גיל 20 ומונדיאל עד גיל 17, מונדיאל הנערות, מונדיאל הנערות עד גיל 17, אליפות העולם לקבוצות (עבור מועדונים), וכן אליפויות עבור וריאנטים של כדורגל.
כדורגל היה חלק מכל המשחקים האולימפיים, למעט אולימפיאדת אתונה ב-1896 ואולימפיאדת לוס אנג'לס ב-1932. בניגוד לענפי ספורט אחרים הכדורגל לא מיוצג ברמתו הגבוהה ביותר, ולמעט 1992 השתתפו באולימפיאדות רק הנבחרות עד גיל 23. כדורגל נשים הפך לענף אולימפי באולימפיאדת אטלנטה ב-1996, ובניגוד לכדורגל הגברים מתמודדות בו נבחרות הנשים הבכירות של כל מדינה, ללא מגבלת גיל.