גדעון בן יואש
דמות מקראית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ הוא דמות מקראית, שעל פי המסופר בספר שופטים היה השופט החמישי ששפט את ישראל בתקופת השופטים.[1]
איור משנת 1553 | |||||||
לידה | עפרה | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה | עפרה | ||||||
מדינה | כנען | ||||||
מקום קבורה | עפרה | ||||||
עיסוק | שופט (מנהיג) | ||||||
דת | יהדות | ||||||
| |||||||
גדעון הציל את ישראל ממדין, עמלק ובני קדם. הוא כונה גם ירובעל (שמואל א', י"ב, י"א) וירובשת (שמואל ב', י"א, כ"א), היה משבט מנשה מהעיר עפרה, ממשפחת "אבי העזרי" (לפי פירוש רש"י אביו היה מבני אביעזר בן גלעד בן מנשה).
הניצחון על המדיינים נזכר בדורות הבאים כאחד הניצחונות הגדולים. הניצחון על מדין ועל מלכיהם, מוזכר במזמור תהילים, פ"ג, י"ב, מצוין בשמואל א', י"ב, י"א, וגם בישעיהו, ט', ג' ו-י', כ"ו.
סיפורו מתואר בספר שופטים, פרק ו' עד פרק ח'. גדעון פעל אחרי דבורה הנביאה וניצחונה על עמי כנען. לאחר מותו תפס בנו אבימלך בן גדעון, את המלוכה על העיר שכם תוך טבח אֶחיו, והוקע על ידי אחיו יותם במשל יותם (שופטים, ו' עד ט').
ממצא ארכאולוגי בסביבות העיר קריית גת העלה כתובת ארכאולוגית הנושאת את השם "ירבעל" בכתב פרוטו-כנעני. ייתכן כי שם זה מתייחס לגדעון שכונה כך[2].