גיל פרישה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
גיל פרישה הוא הגיל שבו זכאי אדם לפרוש מעבודתו מחמת גילו ולקבל פנסיה וזכויות נוספות. גיל זה נקבע בחקיקה ובהסכמים קיבוציים.
בשנת 1889 נוצרה בקיסרות הגרמנית, על ידי וילהלם הראשון, קיסר גרמניה ובעידודו של הקנצלר אוטו פון ביסמרק, הזכות לקצבת זקנה. גיל הזכאות נקבע ל-70 שנה, ובשנת 1916 הופחת ל-65 שנה. (הרציונל בקביעת גיל זה היה שלאור תוחלת החיים באותה תקופה, מעט אנשים יחסית יגיעו לגיל זה) בעקבות קביעה זאת, במדינות רבות, וישראל בתוכן, היה גיל הפרישה במשך שנים רבות 60 שנים לאישה ו-65 שנים לגבר.[1] עליית תוחלת החיים הביאה במדינות אחדות להעלאת גיל הפרישה, הרצון להימנע מהפליה מחמת גיל הוליך לביטול מוחלט של גיל הפרישה האחיד במספר מדינות,[2] והחתירה לשוויון בין המינים הביאה במדינות אחדות להשוואת גיל הפרישה של האישה לזה של הגבר.