גשם הערבי
דמות תנכית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
גֶשֶׁם הָעַרְבִי הוא הדמות הערבית היחידה המוזכרת בתנ"ך.[1] גשם מוזכר כבן תקופתו של נחמיה בעת הקמת בית המקדש וירושלים בעקבות שיבת ציון וחלק משלושה מנהיגים סביב פחוות יהודה שביקשו למנוע את הקמת בית המקדש. ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על אפשרות שמדובר באביו של קיינו (Qaynu) מלך קדר הערבית שהייתה בשיא כוחה בתקופה הפרסית.[2]