ד'ו אל-קעדה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ד'וּ אֶלְ-קַעְדָה (תעתיק מדויק: ד'וּ (א)לְקַעְדָה; בערבית: ذُو ٱلْقَعْدَة) הוא החודש האחד עשר בלוח השנה המוסלמי והראשון בארבעת החודשים הקדושים: ד'ו אל-קעדה, ד'ו אל-חיג'ה, מוחרם ורג'ב.
מידע נוסף חודש, בשנים ...
חודש | בשנים |
---|---|
אלול | ה'תשע"ד-ה'תשע"ה |
אב | ה'תשע"ו-ה'תשע"ח |
תמוז | ה'תשע"ט-ה'תשפ"א |
סיוון | ה'תשפ"ב-ה'תשפ"ג |
אייר | ה'תשפ"ד-ה'תשפ"ו |
ניסן | ה'תשפ"ז-ה'תשפ"ט |
אדר[1] | ה'תש"ץ-ה'תשצ"ג |
שבט | ה'תשצ"ד-ה'תשצ"ה |
טבת | ה'תשצ"ו-ה'תשצ"ח |
כסלו | ה'תשצ"ט-ה'תת"א |
חשוון | ה'תת"ב-ה'תת"ג |
תשרי | ה'תת"ד-ה'תת"ו |
סגירה
משמעות הפועל "קעדה" הוא להימנע או להשתמט מלצאת לקרב, המילה "ד'ו" משמעותה "בעל", "בעלים", כך שמשמעות שם החודש היא "בעל שביתת הנשק". במהלך חודש זה נהגו הערבים הפגאנים שלא להילחם.