דומיניון
מונח מדיני / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
דומיניון (באנגלית: Dominion) הוא מונח מדיני המשמש להגדרת מדינה בעלת מידה מסוימת של שלטון עצמי, השייכת לאימפריה הבריטית או לחבר העמים הבריטי. המונח משמש במיוחד לתיאור מושבותיה הלבנות של בריטניה או מדינות שהגיעו להתפתחות תחיקתית המאפשרת שלטון עצמי בסוף המאה ה-19 או בתחילת המאה ה-20 (כמו קנדה, אוסטרליה, וניו זילנד) - תוצאות ותוצרים של לחצים מבית ולאומיות שהחלה במאה ה-19. לפני שהיו דומיניון היו מדינות אלו לרוב "מושבת כתר" בשליטתה הישירה של בריטניה הגדולה, או מושבה בעלת מידה קטנה מאוד של שלטון עצמי, או אף קבוצת מושבות מסוג זה. מדינת אירלנד החופשית (כיום אירלנד) הייתה חלק אינטגרלי מבריטניה הגדולה. בנובמבר 1926 הכריז ארתור ג'יימס בלפור, שר החוץ הבריטי, על עיקרון שוויון הדומיניונים לבריטניה בעצמאותם וביחסי החוץ. עד אז, למושבות אלו היה ייצוג פוליטי, אך התשובה הסופית הייתה תמיד בידי לונדון.
לעומת זאת המושג "הדומיניונים של הוד מלכותו" כאשר הוא מופיע במסמכים רשמיים, מתאר את כל הממלכות והטריטוריות בהן יש לכתר סמכות כלשהי, בין אם הן דומיניונים כהגדרתם בערך זה ובין אם לאו.
המושג "דומיניון" משמש כיום רק באופן היסטורי. רבים מן המאפיינים שייחדו דומיניון לעומת מושבות אחרות יכולים לתאר היום מדינות אחרות בחבר העמים הבריטי, בין אם הן רפובליקות, מושבות בעלות שלטון עצמי, או מושבות כתר. אפילו באופן היסטורי ההבדל בין דומיניון ובין מושבה בעלת שלטון עצמי היה לעיתים דק למדי. נראה כי ההגדרה המדויקת למושג זה היא כי דומיניון הוא מדינה עצמאית אשר בה מיוצג המלך הבריטי באמצעות מושל כללי המשמש כראש המדינה.