דיסגרפיה
הפרעות התפתחותיות קוגניטיביות המתבטאות בכתיבה לקויה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
דיסגרפיה היא כינוי לקבוצה של הפרעות התפתחותיות קוגניטיביות המתבטאות בכתיבה לקויה. הפרעות אלה מקוטלגות כלקות למידה. יש הכוללים בקבוצה זו גם את קבוצת הפרעות הכתיבה הקוגניטיביות הנרכשות, דהיינו את האגרפיה.[1][2]
תחום | נוירולוגיה |
---|---|
קישורים ומאגרי מידע | |
MeSH | D000381 |
סיווגים | |
DSM-5 | 315.2 |
ICD-10 | F81.1, R48.8 |
כתיבה היא פעולה הנרכשת בתקופת הילדות והיא נחשבת לרמה השנייה בגובהה בתקשורת בין בני אדם – רק הדיבור קודם לה. הכתיבה היא למעשה תרגום והבעה של השפה הפנימית על הדף. נוסף לכך, מיומנות זו מורכבת וכוללת אינטגרציה בכמה אופנים: קוגניציה, התארגנות מרחבית בתהליכי הקשב, מוטוריקה בזיכרון של האותיות ועוד.[3] לקות למידה מתייחסת לקבוצה הטרוגנית של הפרעות, הבאות לידי ביטוי בקשיים ביכולות הקשב, הדיבור, הקריאה, הכתיבה, ההיגיון או המתמטיקה.[4] בעגה המקצועית לקות כתיבה נקראת דיסגרפיה – לקות כתיבה התפתחותית. מדובר בפגיעה או קושי ביכולת להפיק שפה כתובה.[5] המאפיינים שלה באים לידי ביטוי בכתב יד לא קריא, קצב כתיבה איטי, כתב לא מאורגן בדף, לחץ על כלי הכתיבה וחריטה על הדף. כל אלה גורמים להתעייפות אצל הילד והמבוגר.[6]