דמוקרטיה טוטליטרית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
דמוקרטיה טוטליטרית ("דמוקטטורה", או "אנרכו-מונרכיזם") היא מושג שטבע פרופסור יעקב טלמון בשנת 1952 עם צאתו לאור של ספרו "ראשיתה של הדמוקרטיה הטוטליטרית".
בספרו, מציג טלמון את ניתוחו ותפיסתו ההיסטורית בנוגע לאימת המשטרים הידועים לשמצה במאה ה-20. בעיניו, חברה דמוקרטית שאינה מעניקה לאזרחיה פלורליזם תכונה לעיתים "דמוקרטיה טוטליטרית" או "דמוקטטורה". הפלורליזם מכבד את ריבוי הקולות האנושיים ואת ביטוייהם המגוונים, והוא אחד הערכים המרכזיים של הדמוקרטיה. משטר שאינו פלורליסטי, המאפשר זכות הצבעה לנתיניו אך לא נותן להם להשתתף בתהליך קבלת ההחלטות הדמוקרטי המסורתי - מדכא קבוצות שונות מבחינה כלכלית, חברתית, דתית ותרבותית מביא על פי רוב לתרעומת ואיבה, הן כלפי המשטר והן בין הקבוצות השונות בחברה. ללא מתן פלורליזם במשטר דמוקרטי - לא מתאפשרת דמוקרטיה.
הדמוקרטיה הטוטליטרית נוסדה כאסכולה של תנועת הנאורות הצרפתית במאה ה-18 וינקה מתורת "הרצון הכללי" של ז'אן-ז'אק רוסו, ומכאן המשיכה להתקיים בגלגוליה השונים במשך העידן המודרני. היא באה לידי ביטוי במשטרים רודניים, כמו הדיקטטורה היעקובינית והקומוניזם הסובייטי והסטליניסטי. האמונה בחופש והשאיפה לממשו באמצעות אסכולות חברתיות-מדיניות אוטופיסטיות (כמו קומוניזם) מתיישבות לכאורה עם שימוש באמצעי כפייה לצורך הגשמת הרעיון האוטופי. גישה זו מובילה ל"דמוקטטורה" והיא בלתי סובלנית בהשוואה לדמוקרטיה הליברלית. יש לציין כי המושג "דמוקטטורה" נוגד בעליל את מושג "הרצון הכללי".