דנמרק במלחמת העולם השנייה
היסטוריה של דנמרק במלחמת העולם השנייה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
במשך רוב מלחמת העולם השנייה, הייתה דנמרק כבושה על ידי גרמניה הנאצית. הכיבוש החל במבצע ווסרובונג (Operation Weserübung) לכיבוש דנמרק ונורווגיה ב-9 באפריל 1940 והסתיים עם כניעתם של הגרמנים בפני בעלות הברית ב-5 במאי 1945. בניגוד למצב שהיה בארצות אחרות שהיו תחת הכיבוש הגרמני, רוב מוסדות השלטון הדנים המשיכו לתפקד באופן רגיל יחסית עד 1943. הן ממשלת דנמרק והן המלך נשארו בארצם תוך כדי שהם מנהלים דו-שיח לא פשוט בין המערכת הדמוקרטית לבין המערכת הטוטליטרית, עד שהרשויות הגרמניות הפסיקו את פעילותה של הממשלה בעקבות גל של מעשי חבלה ושביתות. החל מ-1943 שלטה במדינה יד האס אס בפיקוד גונתר פאנקה.
צד בעימות | חלק מהמדינות הכבושות על ידי גרמניה |
---|---|
תאריך כניסה לעימות | 9 באפריל 1940 |
העילה למלחמה | פלישת גרמניה לדנמרק |
תאריך סיום העימות | 5 במאי 1945 |
אירועי הסיום | שחרור דנמרק על ידי בעלות הברית |
ראש המדינה | כריסטיאן העשירי, מלך דנמרק |
ראש המדינה בפועל | ממשלת בובות בחסות גרמנית |
נתוני המדינה | |
אוכלוסייה | 3.832 מיליון |
תוצאות המלחמה | |
אבדות בנפש |
2100 חיילים, 1000 אזרחים, 100 יהודים נספו בשואה |
כ-3000 דנים מתו במלחמה כתוצאה ישירה של פעולות הכיבוש. בנוסף, נהרגו 4000 מתנדבים דנים שנלחמו במסגרת "הגייסות החופשיים הדנים" (Frikorps Danmark) שהוקמו על ידי המפלגה הדנית הנאצית והצטרפו לצבא הגרמני בחזית המזרחית. בכל מקרה מדובר על אחוז תמותה נמוך מאוד (כ-0.08% מכלל האוכלוסייה) בהשוואה למדינות כבושות אחרות ולרוב המדינות שהשתתפו במלחמה.[1]
המחתרת הדנית הייתה פעילה באופן מיוחד, בעיקר לקראת סוף המלחמה וב-1943 נערכה הצלת יהודי דנמרק, כאשר עמדו הגרמנים לשלוח אותם למחנות ההשמדה.
ב-2003, בנאום לציון 60 שנה לסיום כהונתה של ממשלת משתפי הפעולה עם הנאצים, אמר ראש ממשלת דנמרק, אנדרס פוג ראסמוסן, כי שיתוף הפעולה הדני היה "לא מוצדק מוסרית". היה זה הגינוי הפומבי הראשון של ההנהגה הדנית במלחמת העולם השנייה על ידי מנהיג דני.[2]