דפוס בלט
טכנולוגיית הדפוס העיקרית בין המאה ה-15 למאה ה-20 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
דפוס בֶּלֶט הוא שם למספר טכנולוגיות בתחום הדפוס. דפוס הבלט בצורתו המודרנית הומצא על ידי יוהאן גוטנברג במאה ה-15, ובגלגוליו השונים היה טכנולוגיית הדפוס הדומיננטית בעולם עד אחרי מלחמת העולם השנייה. החל בשנות ה-50 של המאה ה-20, טכנולוגיות אחרות החליפו את דפוס הבלט בקצב גובר והולך, תהליך שהושלם עד סוף שנות ה-80 של המאה.
במאה ה-21 מוגבל השימוש בדפוס הבלט להדגמות במוזיאונים, ולמספר בתי דפוס שמשתמשים בטכנולוגיה מסיבות של נוסטלגיה, הדרכה, או מסיבות אמנותיות, למשל בהדפסה על נייר עבה, באופן שהטבעת הבלט ניכרת במוצר המודפס.
בתחילתה הטכנולוגיה הייתה ידנית לחלוטין, אך עדיין אפשרה הוזלה של דברי דפוס באופן שהפך לראשונה את האות המודפסת זמינה לאדם מן השורה. לפני דפוס הבלט, השיטה המקובלת לעשיית ספרים, הייתה העתקה ידנית של הספר. עשיית עותק חדש של ספר, כלומר פשוטו כמשמעו העתקתו, הייתה אורכת למעתיק ולבעלי מלאכה אחרים כשנה. בעת העתיקה היו עבדים מלומדים שהועסקו בהעתקה, ובימי הביניים לבלרים, נזירים נוצרים, סופרים יהודים ומוסלמים, ואחרים, העתיקו ספרים, כשרבים מהספרים המועתקים הם ספרי קודש. בדרך כלל ספרים הועתקו על מגילת קלף, והיו מוצרים יקרים ויקרי המציאות, שלרוב האנשים לא הייתה גישה אליהם.
דפוס הבלט שינה כל זאת. מצע הדפוס הוחלף מיריעת קלף לנייר, ומחיר הספר ירד ממחיר שכר עבודה של בעל מלאכה מומחה לשנה, למחיר נמוך בהרבה - בתחילה לשווה ערך של שכר מספר שבועות של פועל מומחה, ובהמשך עד כדי שאפשר היה לקנות עיתון יומי בן מספר עמודים במחיר השווה לכל נפש.
מספר קפיצות טכנולוגיות בתחום הסדר, מרוצפות בתקופות של התקדמות הדרגתית, הביאו את דפוס הבלט משיטת עבודה ידנית כמעט לגמרי, לשיטה בה הטקסט להדפסה מוקלד במקלדת דמוית מכונת כתיבה במקום אחד, תוך שהוא מנוקב על גבי סרט מנוקב, שנלקח בתום ההקלדה למתקן הקורא את הסרט ומשדר את תוכנו בשימוש בטכנולוגיות של טלגרף וטלפון, כשבצד הקולט התוכן מעובד על ידי מחשב כדי להכינו להדפסה, תוך יצירת סרט מנוקב חדש, כשזה מוזן למכונת סדר שמוציאה טקסט מסודר, מוכן לעימוד והדפסה.
הטכנולוגיה מתבססת על שימוש בגופני אותיות יצוקים מנתך עופרת. הגופנים הללו מסודרים זה לצד זה כדי ליצור את הטקסט להדפסה. הגופנים מכילים את האותיות, סימני הפיסוק, הסמלים, והרווחים מהם עשוי הטקסט המודפס.
גופני העופרת מסודרים במסגרת ייעודית, ומשמשים להדפסה, על ידי משיחתם בדיו, ולחיצת דף נייר אליהם, במתקן שנקרא מכבש הדפוס. דף הנייר מוסר מדף העופרת, דיו חדש נמשח, והדף הבא מודפס, וחוזר חלילה. שכלולים של הטכנולוגיה כוללים הדרך בה נמשח הדיו, הדרך בה דף הנייר מוצמד לדף העופרת, ושימוש בדף העופרת כדי לייצר, בטכניקה שנקראת "סטראוטיפ" או בצרפתית "קלישאה", תבנית חדשה, וזו משמשת להדפסה על הנייר. באופן זה ניתן ליצור מספר עותקים של הגלופה ולהפעיל מספר מכבשי דפוס במקביל. בעזרת סטראוטיפ ניתן גם לייצר גלופות מעוגלות, שמאפשרות שימוש בדפוס רוטציוני, במהירויות עצומות.
טכנולוגיית הבלט הוחלפה על ידי טכנולוגיות הדפסה אחרות, שאפשרו שימוש בטכנולוגיות צילומית ואחרות. בתחום הדפוס, החליף דפוס האופסט את דפוס הבלט, כשהסדר מוחלף בהדרגה בסדר אופטי, ובהמשך טכנולוגיות ממוחשבות לחלוטין כמו הוצאה לאור שולחנית.