האזור האירנו-טורני
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
האזור האירנו-טוּרָני הוא אזור פיטוגאוגרפי, הכולל ברובו צמחייה אופיינית לו אך מצויים בו גם צמחים השכיחים באזורים אחרים. הוא משתרע בצורת רצועה רחבה לאורך כל אפריקה הצפונית, חצי האי סיני, חצי האי ערב, דרום סוריה, עיראק, איראן וטורקיה. הוא נמשך גם לאפגניסטן, טורקמניסטן, מרכז אסיה, טיבט ועד מדבר גובי.
פיטוגאוגרפיה |
מושגים נוספים |
קווי האופי המיוחדים לאזור:
- האקלים מדברי טיפוסי, יבשתי קיצוני, ונושא אופי קיצוני של אקלים ים תיכוני: החורף קר ושילגי, האביב והסתיו גשומים והקיץ חם ויבש.
- המשקעים מרוכזים בחורף וכמותם לא עולה על 200 מ"מ.
- שאר תנאי האקלים לא נוחים לגידול צמחים: רוחות יבשות ולחות נמוכה הגורמים בין השאר להתאדות רבה.
- הצמחייה עשירה במספר המינים אך הצומח דל מאוד, הכסות דלילה ואזורים שלמים ללא עשב.
- הצומח הוא של ערבה, מדבר או "יער-ערבתי", דהיינו: ערבה שפזורים בה עצים בודדים מרוחקים זה מזה.
- הגידולים מוגבלים לנאות מדבר ובקרבת נחלים.
תחומי החקלאות באזור האירנו-טורני הם בעמק הנילוס ובעמקי הפרת והחידקל – נאות המדבר של האזור.