הומאופתיה
שימוש רפואי-לכאורה בחומר מדולל לטיפול בחולים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הומאופתיה היא גישה פסאודו-מדעית ברפואה אלטרנטיבית, שלפיה ניתן לטפל באדם חולה באמצעות חומר, שאם יינתן לאדם בריא יגרום לתסמינים דומים לאלה של המחלה, בתנאי שאותו חומר עבר דילול סדרתי (למשל, במים או אלכוהול טהורים[1]), עם טלטול בין כל דילול אשר מצד אחד מסלק את האפקט הרעיל של החומר, ומצד שני, משאיר את תכונותיו המרפאות בחומר המדלל. התוצר הסופי אמור להיות כה מהול, עד שכלל לא ניתן יהיה להבחין בינו לבין החומר המדלל.[2][3][4] הטיפול אמור להיבחר לאחר התרשמות ממצבו הגופני והנפשי של המטופל,[5] כיוון ששני המצבים נחשבים למשמעותיים לבחירת ה"רֶמֶדִי" (התכשיר ההומאופתי).[6][7] הגישה הומצאה על ידי סמואל האנמן במאה ה-18.[8]
גוף הראיות המדעיות והרפואיות תומך בטענה שיעילות הטיפול ההומאופתי, אם בכלל הושגה, נובעת אך ורק מאפקט הפלצבו.[9][10][11][12][13][14] תומכי השיטה מצביעים על מחקרים בודדים שהראו השפעה של חומרים מהולים עד כדי כך שלא נותר בהם כל חומר פעיל, בדומה למקובל בהומאופתיה[15][16] אך טענות אלה נשללו על ידי מחקר גדול שבוצע באוסטרליה.[17] רמדי הומאופתי בדרך כלל מהול כל כך, עד שקיימת סבירות זניחה להמצאות אפילו מולקולה אחת מן החומר המקורי ברמדי[18]; על כן, הטענה שלטיפולים מסוג זה תהיה השפעה רפואית איננה תואמת לידע הביו-רפואי[19][18] וסותרת את החוק הכימי הבסיסי (חוק פעילות המסה) לפיו רמת הפעילות של תמיסה עומדת ביחס לריכוז החומר הפעיל בה.[20]
מבקרי השיטה מבססים את ביקורותיהם, בין היתר, על כך שמספר המחקרים האיכותיים שתומכים בהומאופתיה קטן, ומסקנותיהם אינן מובהקות סטטיסטית. ניסיונות לשכפל את תוצאות המחקרים נמצאו בעייתיים במקרה הטוב.[21] המחסור בראיות מדעיות לתמיכה ביעילותה,[22] והשימוש ברמדי שבדרך כלל אינם מכילים חומר פעיל, גרמו להתייחסות להומאופתיה כאל פסבדו-מדע[23] ואף כאל הונאה רפואית.[24][25][26] בסקירה מערכתית מקיפה משנת 1998 כונתה השיטה "תרפיית פלצבו במקרה הטוב, והונאה במקרה הרע".[27]
בספר מדע רע (Bad Science (book)) מאת דוקטור בן גולדייקר, קיימת התייחסות מפורטת בפרק 4 לבעיות המתודולגיות באותם מחקרים המראים יתרונות להומאופתיה, כגון מיעוט משתתפים, ניתוח סטטיסטי לא מובהק ועוד, ועל כך שהמחקרים ההומאופטים אינם נערכים לפי הסטנדרט המדעי המקובל. המחבר מביא גם מטא אנליזה שנערך על ידי הירחון הרפואי The Lancet (אנ') "סופה של ההומאופתיה" אשר מראה כי אין כל ממצאים מובהקים ליעילות ההומאופתיה.[28]
ארגון הבריאות העולמי קובע כי אין כל עדות אובייקטיבית להשפעה כלשהי של הומאופתיה נגד שלשול אצל ילדים (המביא למוות של כ-2 מיליון ילדים בשנה[29]) או מחלות זיהומיות כגון שחפת, מלריה או איידס, ומזהיר מפני שימוש בהומאופתיה במקום טיפול תרופתי מוכח.[30]
היות שבאופן כללי רמדי הומאופתי איננו מכיל חומר פעיל, הוא נחשב בדרך כלל כבטוח לשימוש,[31] עם זאת הומאופתים עלולים לסכן חולים, אם הם מייעצים להם להימנע מרפואה קונבנציונלית, דוגמת חיסונים,[32] תרופות נגד מלריה[33] ואנטיביוטיקה.[34] ללא קשר לסוגיית יעילות הרמדי ההומאופתי, כאמור הוא לעיתים גורם למטופלים להרגיש טוב יותר, עקב אפקט הפלצבו, ועל כן, כמו עם כל פלצבו, הרמדי עשוי לשפר תסמינים הנתונים להשפעות פסיכולוגיות או התנהגותיות, דוגמת כאב כרוני, עייפות, חרדה או דיכאון.[35] במדינות רבות, הכללים והפיקוח החלים על תרופות רגילות אינם מיושמים על רמדי הומאופתיים.[36]