החינוך היהודי בבולגריה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תולדות החינוך היהודי בבולגריה מתפרשות לאורך כל תולדותיה של יהדות בולגריה. במהלך המאה ה-2 הגיעו לחבלי הבלקן שנשלטו על ידי הקיסרות הרומית יהודים רומניוטים, מהם צמחה בהמשך יהדות בולגריה. החל מתקופה זו, דרך התקופה הביזנטית, האימפריה הבולגרית הראשונה והשנייה, מצויות עדויות שניוניות על קיומו של מנגנון חינוך לבני הקהילה היהודית. בני הקהילה היו אוריינים, רב לשוניים, בעלי מעמד כלכלי וחברתי רמים ובמקרים מסוימים אף מקורבים לשלטון. מקורות ראשוניים למערכת חינוך מצויים החל משלהי המאה ה-15, עת נשלט אזור בולגריה על ידי האימפריה העות'מאנית. המידע קשור להגעתם של מגורשי ספרד (בהם רבנים) לרחבי האימפריה בהזמנתו של הסולטאן באיזיט השני, והתיישבות מקצתם באזור בולגריה.
תהליך נסיגתה ההדרגתי של האימפריה העות'מאנית הוביל להתערערות מצב ביטחון הפנים באזור, הן בשל פלישות צבאות שונים לשטח העות'מאני החל משלהי המאה ה-16 והן בשל התנוונותן ההדרגתית של המערכות השלטוניות. עניין זה הוביל לפגיעה חברתית וכלכלית ביהודים, וכן לאובדן הדרגתי של הקשר עם מרכזי ההלכה בסלוניקי, בקונסטנטינופול ובאדירנה. החינוך היהודי התבסס על בתי למידה שכונו מֶלְדָארִי ובהם למדו בנים למשפחות אמידות חומש ותפילות על ידי שינונם. במחצית השנייה של המאה ה-19, במקביל להאצת התחייה הלאומית הבולגרית, החלו גם בני הקהילה היהודית בניסיונות לבצע רפורמות במערכת החינוך, הן ברמה הקהילתית והן על ידי רשת כל ישראל חברים שהחלה בהקמת בתי ספר לבנים ולראשונה ברחבי האימפריה העות'מאנית, גם לבנות.
בתי הספר של רשת "כי"ח" חוללו מהפכה בחינוך היהודי בבולגריה, אך התכנים האוניברסליים, שנלמדו בצרפתית, הביאו לעימות מול התנועה הציונית הצעירה בבולגריה, ששאפה לחינוך לאומי וציוני כחלק מהכנת הקהילה לעלייה לארץ ישראל. החרפת העימות הובילה לסגירת בתי הספר של הרשת ולביסוס מערכת של בתי ספר קהילתיים, אשר נשלטו ברובם על ידי התנועה הציונית ובהם הועברו גם תכנים לאומיים וערכי ציונות, בנוסף ללימודים כלליים. נעשה ניסיון, שהיה מוצלח בחלקו, ללמד בעברית את כל תוכני הלימוד. מרבית בתי הספר העניקו השכלה יסודית (כיתות א'-ד'), ובערים הגדולות, סופיה ופלובדיב, נפתחו גם כיתות פרו-גימנסיה (ה'-ז'). במהלך מלחמת העולם השנייה, למרות החלת החוק להגנת האומה, נותרו בתי הספר הקהילתיים פעילים, משום שהוגדרו בחוק כחלק ממערכת החינוך הארצית. לאחר גירוש יהודי סופיה נסגרו בתי הספר ורובם נפתחו רק בספטמבר 1944, לאחר הפיכת חזית המולדת הבולגרית.
לאחר עליית חזית המולדת לשלטון השתלטו בכוח הקומוניסטים היהודים על הנהגת הקהילות, והחל מאבק על תוכני הלימוד בבתי הספר. הקומוניסטים ניסו לצמצם ככל הניתן את התכנים העוסקים בציונות ואת לימודי העברית. ב-1950 הסתיים גל העלייה המרכזי למדינת ישראל, ולאחריו נסגרו מרבית בתי הספר הקהילתיים בשל חוסר בתלמידים. בני הקהילות שולבו במערכת החינוך הציבורית. לאחר תקופת כהונתו של וולקו צ'רבנקוב כראש ממשלת בולגריה, שבמהלכה נרדפו חלק מבני הקהילה בשל זיקה דתית או לאומית, חוסלה למעשה מערכת החינוך היהודית בבולגריה. בשלהי המאה ה-20, לאחר קריסת השלטון הקומוניסטי בבולגריה, חודשה פעילות חינוכית יהודית ובסופיה פועל בית ספר קהילתי אחד ובו למדו ב-2009 כ-800 תלמידים.