היסטוריה של הרפובליקה של הודו
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ההיסטוריה של הרפובליקה של הודו החלה ב-26 בינואר 1950. הרפובליקה של הודו הפכה למדינה עצמאית בחבר העמים הבריטי עוד ב-15 באוגוסט 1947. במקביל, האזור הצפון מזרחי של הודו הבריטית אשר היה מאופיין ברוב מוסלמי מובהק הפך למדינת פקיסטן במסגרת תהליך חלוקת הודו. החלוקה הובילה להעברת אוכלוסייה הכוללת מעל ל-10 מיליון בני אדם מהרפובליקה של הודו לפקיסטן וכתוצאה מהעברת האוכלוסייה מתו כמיליון אנשים. מנהיג הקונגרס הלאומי ההודי ג'ווהרלל נהרו הפך לראש הממשלה הראשון של הרפובליקה של הודו, אך המנהיג שהיה הכי מזוהה עם תנועת העצמאות ההודית - מהטמה גנדי, לא קיבל שום משרה בממשל החדש. אישור החוקה החדשה ב-1950 הפכה את הודו למדינה דמוקרטית.
לאורך השנים אירעו מקרים רבים של אלימות על רקע דתי, מעשי טרור ומרידות מצד הבדלנים, בעיקר באזור ג'אמו וקשמיר אשר בצפון-מזרח הודו. להודו יש סכסוכים טריטוריאליים בלתי פתורים עם הרפובליקה העממית של סין, אשר ב-1962 הסלימו למלחמת הודו–סין, ועם פקיסטן, אשר הובילו למלחמות עם פקיסטן בשנים 1947, 1965, 1971 ו-1999. הודו הייתה נייטרלית במלחמה הקרה והיא משתייכת למדינות הבלתי-מזדהות הכוללות 120 מדינות שאינן רואות עצמן כמשתייכות לחוג השפעתה של אף מעצמה.
הרפובליקה של הודו מחזיקה כיום בנשק גרעיני כאשר היא ערכה את הניסוי הראשון בנשק גרעיני ב-1974, ובעקבות כן 5 ניסויים נוספים במהלך 1998. משנות ה-50 ועד לשנות ה-80 המדיניות שהונהגה ברפובליקה של הודו הייתה בעיקר בהשראה של מדינות סוציאליסטיות. הכלכלה הושפעה במיוחד מרגולציה מקיפה, מפרוטקציוניזם ומכך שגופים גדולים היו בעלות ציבורית, מה שהוביל למקרים רבים של שחיתות מתמשכת ולצמיחה כלכלית איטית. החל מ-1991, הרפורמות הכלכליות הנאו-ליברליות הפכו את הרפובליקה של הודו לכלכלה השלישית בגודלה בעולם ולאחת מהכלכלות עם קצב הצמיחה הגדול ביותר, אף על פי שהשחיתות נותרה בעיה מתמשכת.