המחאה נגד ממשלת ישראל השלושים וחמש
תנועת מחאה שקמה בישראל בעקבות משבר הקורונה ובראש דרישותיה התפטרותו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
המחאה נגד ממשלת ישראל השלושים וחמש החלה ב-9 במאי 2020, בסמוך להקמת הממשלה.
תאריכי המאבק | 9 במאי 2020 – 13 ביוני 2021 (הקמת הממשלה ה-36) |
---|---|
עילה | השפעות מגפת הקורונה בישראל, משפט נתניהו |
המחאה עסקה במספר נושאים:
- חלק ממחאה רחבה יותר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, בדרישה להתפטרותו עקב כתב האישום נגדו, ובדרישה להקים ועדת חקירה בפרשת הצוללות.
- מחאה נגד שחיקת מוסדות המדינה, בדגש על פגיעה במערכת שלטון החוק.
- מחאה נגד הטיפול במשבר הכלכלי שנוצר בישראל עקב מגפת הקורונה.
- מחאות של מגזרים שנפגעו מהמשבר הכלכלי, בהם עצמאים, שכירים, מורים, עובדים סוציאליים, מסעדנים ואנשים בתחומי הספורט והתרבות.
חלק מהמשתתפים במחאה ניצלו את הסיקור הציבורי למחאה בנושאים נוספים, בהם זכויות האישה ומחאה על אלימות נגד נשים, מחאה נגד מתווה הגז, מחאה על הריגת סלומון טקה, מחאה על הריגת איאד אלחלאק, מחאה נגד השלטון הישראלי ביהודה ושומרון ומחאה נגד קיפוח הישובים הדרוזים בישראל.[1]
המחאה היא תנועה שורשית ורוב המשתתפים בה מגיעים לפעילויות על בסיס התנדבותי. מספר ארגונים נטלו חלק במחאה, העיקריים שבהם הם תנועת "הדגלים השחורים", התנועה לאיכות השלטון,[2] תנועת "אין מצב" של אמיר השכל שהתחילה כ"מחאת היחידים", תנועת "קריים מיניסטר" או בשם "חוזה חדש" שהוקמה על ידי ישי הדס ואחרים,[3] ותנועת "קומי ישראל" שייצגה את מחאת הצעירים.[4][5]
התנועה האזרחית "זזים" שמתנגדת לכיבוש ביצעה קמפיין התרמה לתמיכה במחאה ברכישת שילוט.[6]
מוקדי המחאה העיקריים בתחילתה היו כיכר הבימה וכיכר רבין בתל אביב, אך לאחר מכן רוב פעילויות המחאה נערכו ברחוב בלפור בירושלים, סמוך לבית ראש הממשלה (מיקומה המדויק של ההפגנה היא שדרות בן מימון, רחוב הגובל ברחוב בלפור. מטה המאבק משתרע בין פינת הרחובות בן מימון ובלפור, עד לכיכר צרפת). הפגנות מקומיות נוספות נערכו בערים רבות בעקבות מעצרו של אמיר השכל,[7][8][7] בצמתים ועל גבי גשרים ברחבי המדינה. באוגוסט 2020 החלו הפגנות הזדהות גם בקרב ישראלים ברחבי העולם, בין היתר בברלין, לונדון, פריז וסן פרנסיסקו.[9][10] נוסף על כך, החלו הפגנות באמצע השבוע בקרבת ביתו של השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה בתל אביב[11][12][13] וגם מחוץ לביתם של שרים אחרים בממשלה כמו שר המשפטים אבי ניסנקורן, שר החוץ גבי אשכנזי וראש הממשלה החלופי ושר הביטחון, בני גנץ.[14]
בנוסף למקרי האלימות המשטרתית הייתה אלימות מצד אנשי ימין[15] שתקפו מפגינים. באוקטובר 2020 הוטל לראשונה עונש מאסר כלפי אדם שפגע באלימות במפגינים נגד נתניהו.[16]
על פי סקר שנערך על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה, אחד מכל עשרה ישראלים לקחו חלק בפעולות המחאה נגד מדיניות הממשלה. מתוכם 46.5% ממחנה השמאל, 27.5% מהמרכז וכרבע מהם (26%) מגוש הימין. פילוח המשתתפים לפי גיל מעלה כי בגל המחאה משתתפים בעיקר צעירים עד גיל 34, ומבוגרים מעל גיל 55. 33% מהנשאלים בסקר סבורים שהמפגינים הם האחראים העיקריים לעימותים בהפגנות, ו-31% סבורים שהמשטרה היא האחראית.[17]
ב-13 ביוני 2021 תמה המחאה עקב הקמת ממשלת ישראל השלושים ושש ותום כהונת בנימין נתניהו כראש ממשלת ישראל, לאחר 12 שנים רצופות בתפקיד.