ממלכת החשמונאים
מדינה יהודית שהתקיימה בארץ ישראל בימי בית שני / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ממלכת החשמונאים הייתה מדינה יהודית עצמאית, שהתקיימה בסוף התקופה ההלניסטית בארץ ישראל, משנת 140 לפנה"ס[3][2] ועד לשנת 63 לפנה"ס (כ-77 שנים), עד השתלטותה של האימפריה הרומית על ארץ ישראל. יסודה במרד החשמונאים, שאמנם הסתיים באוטונומיה יהודית ולא בעצמאות מדינית מלאה, אך סלל את הדרך להקמתה של מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל תוך זמן קצר יחסית.
סמל | |
ממשל | |
---|---|
משטר | משטר נשיאותי-צבאי שהתחלף במונרכיה תיאוקרטית בעלת מאפיינים של שלטון צבאי |
ראש מדינה | כהן גדול שהוא נשיא או מלך[1] |
שפה נפוצה | עברית, יוונית, ארמית |
עיר בירה |
ירושלים 31°46′35″N 35°13′53″E (והעיר הגדולה ביותר) |
רשות מחוקקת | סנהדרין |
גאוגרפיה | |
יבשת | אסיה |
היסטוריה | |
הקמה | מרד החשמונאים |
תאריך | 140 לפנה"ס[2] |
פירוק | כיבוש יהודה בידי המצביא הרומאי פומפיוס |
תאריך | 63 לפנה"ס |
ישות קודמת | קוילה-סוריה תחת שלטון הממלכה הסלאוקית |
ישות יורשת | האימפריה הרומית |
שליטים בולטים | שמעון התרסי, יוחנן הורקנוס הראשון, יהודה אריסטובולוס, אלכסנדר ינאי, שלומציון |
דמוגרפיה | |
דת | יהדות, יהדות הלניסטית |
כלכלה | |
מטבע | מטבעות החשמונאים |
מדיניות החוץ של הממלכה התמקדה בהרחבת גבולותיה הן לעבר שטחים שבהם ישבו יהודים תחת שלטון הלניסטי והן לעבר שטחים שבהם ישבו לא-יהודים. הרחבת הגבולות נעשתה הן על ידי כיבוש שטח בכוח הזרוע והן על ידי פעילות דיפלומטית ענפה. מבחינה פנימית התאפיינה הממלכה בשסעים בין הזרמים השונים של היהדות וביסוס שלטון בית חשמונאי בממלכה. סופה בכיבוש רומאי אותו הוביל גנאיוס פומפיוס, ובהכרתת אחרוני צאצאי משפחת החשמונאים על ידי הורדוס.
על פי המסורת וההלכה היהודית, עם תחילת שלטון בית חשמונאי ולאחריהם בית הורדוס חזרה המלכות להופיע בארץ ישראל למשך כמאתיים שנה[4][5] עד חורבן בית שני. להגדרה זו היו וישנן משמעויות הלכתיות והיסטוריוסופיות שונות.
ממלכת החשמונאים, שהיוותה מקור השראה חשוב לציונות ולמדינת ישראל, הייתה הממלכה היהודית הריבונית היחידה בארץ ישראל, שלא היוותה חלק מאימפריה כלשהי, במשך תקופה של כ-2,500 שנים, מאז חורבן בית ראשון ועד קום מדינת ישראל.