המתת חסד
המתה למניעת סבל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
המתת חסד (בלועזית: אֵיתָנַסְיָה, אֵאוּתָנַסְיָה או אוּתָנַסְיָה, באנגלית: Euthanasia, פירוש: "מיתה טובה") היא המתת אדם או בעל חיים מתוך מטרה להיטיב עמו כאשר הוא סובל ממחלה סופנית.
ברפואה קיים ויכוח סוער על השימוש בהמתות חסד כדי לזרז את קיצם של חולים סופניים וכדי לקצר את תקופת סבלם. הנושא מהווה אחת מנקודות המחלוקת המרכזיות באתיקה הרפואית. לצד המתת החסד האקטיבית (פעילה) קיים סוג נוסף של המתת חסד שבו נעשה שימוש נרחב ברפואה והוא המתת חסד פסיבית (סבילה) – הימנעות מטיפולים מאריכי חיים במקרה שהטיפולים לא ישנו את מצבו של החולה הסופני, אם הוא סובל או נטול הכרה. בנוסף יש להבחין בין המתה רצונית, כאשר אדם דורש אותה בעצמו, לבין המתה של חולה המצוי במצב של חוסר הכרה. במקרה האחרון ההמתה מבוצעת על בסיס אישור קרובי משפחה, אפוטרופוס וכדומה.
טיעונים מוסריים מנוגדים עולים בדיון על המתת החסד. מצדדיה מדגישים את זכותו של אדם על גופו, את זכותו של אדם שלא לסבול ואת זכותו לבכר מוות על חיים נטולי כבוד. המתנגדים מטעימים את קדושת החיים ובראש ובראשונה מזהירים מפני סכנת המדרון החלקלק – מתן היתר לקיפוד חיים, אף בנסיבות קיצוניות, עלול להוביל ברבות הזמן להתרת דמם של חולים, גם במקרים שאין לכך כל הצדקה.