הנרי קליי (באנגלית: Henry Clay; 12 באפריל 1777 – 29 ביוני 1852) היה עורך דין, חקלאי, מדינאי ונואם אמריקאי שייצג את מדינת קנטקי בבית הנבחרים ובסנאט. הוא שירת כיושב ראש בית הנבחרים במשך שלוש פעמים לא רצופות, ושימש כמזכיר המדינה התשיעי של ארצות הברית מ-7 במרץ 1825 עד 3 במרץ 1829, תחת הנשיא ג'ון קווינסי אדמס. קליי ניסה להיבחר לנשיאות ב-1824, ב-1832 וב-1844, וגם ניסה להיות המועמד של המפלגה הוויגית ב-1840 וב-1848. הוא לא הצליח במרוצים הללו.
עובדות מהירות לידה, פטירה ...
סגירה
קליי היה פוליטיקאי משפיע בראשית הפוליטיקה האמריקנית. הוא שירת שתי כהונות קצרות בסנאט לפני שנבחר לבית הנבחרים כיו"ר ב-1811. הוא היה ניצי, תמך במלחמת 1812 מול בריטניה, והיווה אחד מהגורמים המשמעותיים שדחפו למלחמה. ב-1814, הוא הצליח לנסח את הסכם גנט, שסיים את המלחמה. ב-1824 הוא ניסה לרוץ לנשיאות ונכשל, כשהגיע למקום הרביעי מבין ארבעה מועמדים. כיוון שאף מועמד לא השיג רוב בחבר האלקטורים, הבחירות הוכרעו בידי בית הנבחרים. קליי שכנע את בית הנבחרים לבחור בג'ון קווינסי אדמס, שמינה אותו לתפקיד מזכיר המדינה. המועמד המפסיד, אנדרו ג'קסון, טען שמדובר ב"עסקה מושחתת", וניצח את אדמס ב-1828. קליי נבחר שוב לסנאט ב-1831, ופיתח את המערכת הכלכלית האמריקנית, שדגלה במכסים גבוהים כדי להגן על התעשייה בארצות הברית, שימוש במימון פדרלי כדי לבנות ותחזק תשתיות, ובנק לאומי חזק. אנדרו ג'קסון והדמוקרטים התנגדו למימון ממשלתי לשיפורים פנימיים ולבנק לאומי, ותמכו בכך שהמדינות יחליטו על העניינים הללו. ג'קסון הטיל וטו על הצעות חוק רבות של קליי. קליי ניסה להיבחר לנשיאות ב-1832, והפסיד לג'קסון בתור המועמד של "המפלגה הרפובליקנית הלאומית". ב-1844, קליי ניסה להיבחר שוב, הפעם כמועמדה של המפלגה הוויגית. הוא התנגד לסיפוח טקסס ולרעיון "היעוד הגלוי" שהדמוקרטים תמכו בו, מתוך חשש שהעבדות תיכנס לפוליטיקה. הוא הפסיד בבחירות בהפרש של אחוז אחד. לאחר מכן התנגד למלחמת ארצות הברית–מקסיקו, שנבעה בחלקה מסיפוח טקסס.
קליי נודע בכינויו "המפשר הגדול", ותיווך בין ג'קסון ובין קרוליינה הדרומית במהלך משבר "זכות הביטול" (Nullification). בהתאם לעיקרון זה רשאית כל מדינה בארצות הברית לבטל בתחומה חוק פדרלי הנוגד את האינטרסים שלה. הנשיא ג'קסון התנגד לכך וטען כי הזכות לביטול חוק פדרלי כמוה כזכות לפרוש מהאיחוד הפדרלי (מארצות הברית) וכי הנשיא מחויב לקיים ולשמור על שלמות האיחוד הפדרלי. בנוסף השיג קליי פשרות בנושא העבדות. יחד עם חבריו, דניאל ובסטר וג'ון קלהון, הם הצליחו להגיע לפשרת מיזורי ב-1820, לפשרה בנושא המכסים ב-1833, ולפשרת 1850 כדי להקל על המתיחות האזורית במדינה. הוא נחשב לנציג המערב בקבוצה הזאת, וכונה "הנרי מהמערב" ו"כוכב המערב". היו בבעלותו עבדים, ששחרר לאחר מותו.
אברהם לינקולן, המנהיג הוויגי באילינוי, העריץ את קליי והחשיב אותו למנהיג אידיאלי. הוא תמך בתוכניותיו הכלכליות. ב-1957, בחרה ועדת סנאטורים בקליי כאחד מחמשת הסנאטורים הגדולים ביותר, יחד עם חבריו ובסטר וקלהון, רוברט לה פולט ורוברט טאפט.